מבית היוצר של Moonlight&NightSky , כמובן! (למי שהספיק לשכוח, או למי שלא הספיק להכיר...)

Moonlight הפכה בינתיים לפנדורה, אבל זה ממש לא מפריע לה להישאר אותה אחלה ילדה (:

אז הרי לכם,

25 דברים שאפשר לעשות עם סוכריה על מקל:

1. למצוץ

2. ללקק

3. להשתמש במקל של הסוכרייה בתור קשית

4. לאכול בעזרתה גלידה (תשאלו את הילדה שניסתה ^.~)

5. להשתמש במקל של הסוכרייה בתור חלילית/מפוחית (נו, יש שם חור כזה בד"כ בקצה.. זה יכול לנגן!)

6. לחטט עם המקל באף

7. להשתמש בסוכרייה כפיתיון לנמלים, ולכלוא אותם בחוות נמלים

8. להשתמש בסוכרייה כפיתיון לילדים (ולכלוא אותם בחוות נברלנד או במפעל הסוכריות שלכם, תלוי אם אתם מייקל ג'קסון או ווילי וונקה, בהתאם.)

9. למכור אותה במחיר כפול, כמו כל מוכר מכולת ממוצע, ואז לקנות שתיים!

10.  לדמיין שהיא מיקרופון ולזמר לידה.

11.  לנסות ללעוס ולנגוס, ולשבור את השיניים

12. להחנק (למי שמחפש דרכים מקוריות להתאבד)

13.  למי שלא בקטע של להתאבד, אלא להפך, להרוג אחרים – לזרוק אותה מקומה ממש גבוהה, על ראש של מישהו (כן, זה יכול להרוג.)

14.  לתקוע באוזן ולטעון שאתה חרש (או לחילופין, לתקוע באוזן ולטעון שאתה שרק.)

15. למסמר לקיר למטרות קישוט

16.  להשתמש בה בתור מקל תיפוף

17. לחלק לאנשים וכך לזכות באהבתם הנצחית

18. ללטף אותה

19. ללקק, להדביק למצח וללכת ככה ברחובות (ולזכות ברחמי הזקנות המקומיות: "הו, הוא בטח ילד מיוחד...")

20. לדקור בעזרתה מישהו בתחת

21. לעשות לה בוק ולפתוח לה גלריה פרטית ב-deviantArt

22. באותה נימה- להקדיש לסוכרייה בלוג ולכתוב בשמה שטויות.

23. לקבל ממנה הרעלת סוכר

24. לתת לחולי סכרת, וככה להשמיד את אוכלוסיית חולי הסכרת בעולם! (לא, אין לנו שום דבר אישי נגד חולי סכרת, אתם אחלה. J)

25. לקחת אותה למקלחת, ולראות מה קורה. (פה אנו מבקשות מקוראינו היקרים לנסות את זה, ולשתף אותנו- מה באמת קורה? O.O)

ובכן, נעלמתי.

לא בכוונה כמובן, חס וחלילה.

אבל המחשב שלי החליט להתפגר בסופ"ש שעבר. שוב בעיות עם הקשר בין המחשב למסך, רק שהפעם חזרו ממש בענק.

היום ממש (טוב, לפי התאריך טכנית אתמול) היה אמור לבוא הטכנאי שלנו, אבל הוא הבריז באי-אלגנטיות מובהקת, שגרמה לאימא שלי להתעצבן ולנחות על הריצפה כדי לנסות למצוא זוית כלשהי שהמחשב יעמוד בה ויעבוד, לשם שינוי. לעוד שם שינוי- די הלך לה, וכעבור שעה קלה המחשב הצליח לעבוד פחות או יותר כמו שצריך. מה שכן, רק עכשיו התיישבתי פה (אבל אני מאשימה את קוונטין טרנטינו ואת הספרות הזולה שלו וקצת את "יס" ששידרו את זה הלילה).

וכעת, אני מתה לישון.

וקצת בעצבים על אימא שלי (כי היא חטפה עליי עצבים ללא שום סיבה מוצדקת, שאולי עברו לה, אבל לא לי.)

וקצת הרבה בעצבים על המחשב.

ובעיקר עם עיניים עיפות.

יש לי לא מעט דברים לכתוב עליהם, וחבל שאני לא יכולה, כי כבר אין לי כוח הלילה, ואני לא יודעת מתי יהיה...

מה שכן, כשאין מחשב מגלים פתאום כמה זמן פנוי יש לי (וכמה חבל שבגלל שעון החורף, רוב הזמן הזה מנוצל לשינה.. ועם כל חיבתי לנמנום מתקדם, זה מתחיל להתיש אפילו בפני עצמו...)... ושלקרוא ספרים זה כיף.. ושלהיות פדלאה זה לא כ"כ (גם במובן של לא להזיז תאי מוח, כשצריך..)

פינת המסרים הסמויים לכמה אנשים:

די- תודה על ההודעה מיום ראשון (: [אם כי במקרה שלי זה שבועיים מאותו יום, אבל היי, זה עדיין כיף והעיקר הכוונה כמובן]

ליז- אני so totally צריכה לדבר איתך דחוף

היו עוד כמה, אבל שכחתי.

תאי מוח מתים כבר אמרתי?

בכל מקרה, ב-48 השעות הקרובות לפחות אני תלויה בחסדיו של המחשב שלי, ובעיקר בפיוזים שלו.

שיהיה לכולכם סופ"ש נפלא,

תהנו מכל רגע,

סקאי (שמתחילה לספור את השבוע האחרון הבאמת-חופשי בחיים שלה.)

אני לא אוהבת חורף.

או שעון חורף.

או מה שזה לא יהיה, שגורם לשעות האור להיות כ"כ מועטות, לשמש לזרוח ממש מוקדם, בימים האחרונים בהם אני יכולה לישון דווקא עד מאוחר, ולשמש גם לשקוע כשרק התעוררתי מנטלית (כן, אני מתעוררת בסביבות 11, אבל מתחילה לתפקד כמו שצריך רק ב-4 אחה"צ), ולגרום לכל הערב להיראות כאילו כבר אמצע הלילה.

אני לא מסוגלת לתפקד ככה, וזה מציק פיזית ונפשית, המצב רוח כבר מתחיל להתערער, ואני לא אוהבת את כל דכאונות החורף הללו, אני חיה טוב מאוד בלעדיהם, ולא זקוקה להם. אנא, עזבו אותי, לכו למקום אחר, או שאני אדליק פנס!

סימן ההיכר הראשוני לכך שאני מפחדת ממשהו, זה שאני לא נוגעת בו.

לראיה, אתן את דוגמת ספרי גיימן, שנקנו באייקון, 2 מהם חתומים, וכולם מונחים כרגע על המדף, עטופים בהילה קדושה בעיקר. ואני, בינתיים פשוט לא מסוגלת לגעת בהם, אפילו להציץ. (אני עדיין מכה את עצמי על כך שכל מה שהיה לי להגיד לסופר שאני אוהבת, שהגיע לארץ, זה "please draw me a kitty" בנוסף לסמול-טוק קצרצר על "נפלאות" הג'ט-לג).

דברים שמעבר לתפיסתי, אני פשוט לא נוגעת בהם, ולא מתעסקת בהם, וזה רע, כי למשל כרגע, אני צריכה לשבת עם כמה מחברות מתמ'/פיזיקה/מחשבים ולקרוא, עזבו אתכם מלהפנים וללמוד הכל מחדש כמו שצריך, סתם לדפדף ולהיזכר בדברים בסיסיים. אבל לא. כל ערימת המחברות מוכנה כבר שבועות ארוכים, ואני מסרבת לגעת בהן, פשוט כי אני לא מוכנה נפשית לכל מה שהן מסמלות, וזה בעיקר תחילת שלב חדש בחיים שלי. תמיד הייתה לי בעיה להתמודד עם החיים, לעשות דברים ש"צריך", לעבור לשלבים חדשים, הכל תמיד נראה "גדול עליי", מה לי ולזה?

ועכשיו, משהו דפוק בתוכי, חושב שאם אני אדחה את כל עניין החזרה על החומר, גם החיים יעצרו ויידחו, כאילו שהסמסטר לא יתחיל ב-5/11 אם רק אחשוב על זה. יש לי בדיוק מינוס שבוע לקלוט שזה לא ככה. ויפים שבועיים קודם.

יש לי בעיה לתפעל את המיקרופון. ככל הנראה הבעיה היא במחשב, כי זה כבר המיקרופון השלישי שאני מנסה (קניתי אחד לפני שבועיים, ניסיתי גם אחד של קוויקי, ושלשום גם הייתי בטכניון והחלפתי את הראשון שקניתי באחד אחר, שדווקא ליז המליצה עליו, והאזניות בהחלט נראות איכותיות, אני גם לא רואה סיבה שהמיקרופון לא יעבוד באמת), וזה לא מצליח לעבוד.

עכשיו, כל אלו שמתיימרים להבין במחשבים, מוכנים בבקשה לנסות לנחש מה לכל הרוחות לא בסדר עם המחשב שלי?

הלכה לי לאיבוד הפינצטה וזה רע. [לאימא יש אחת שאני לא מסוגלת לגעת בה -_-]. נראתה לאחרונה ביום ראשון, נזרקה לתוך תיק, ומאז נעלמו עיקבותיה. :( וכעת אני אפנה בעוד קריאה נואשת: מי הזיז את הפינצטה שלי?

השבוע הזה עד כה רוחש בפעילויות, ורק עכשיו אני יכולה להירגע סופית, כי סיימתי עם ה-unfinished business העיקרי שלי. אני ממש שונאת דברים בירוקרטיים שנגררים ונסחבים ולוקח לי יותר מדי זמן לסיים איתם, אבל זהו. עשיתי היום טיולון קצר של שעה ומשו (קצר זה ציני למשהו שטכנית יכול לקחת 5 דקות וזהו, אבל שיהיה, היה נחמד), אחרי שלא ישנתי טוב כל הלילה והתהפכתי ללא הפסקה, והחל מ-7 בבוקר, התעוררתי כל חצי שעה (פה כבר יש שני אשמים, גם ההרגשה שלא נעימה, וגם העובדה שכבר יש יותר מדי אור בשעה הזו.. ע"ע פסקה ראשונה.). אבל אני שמחה עכשיו, כי סיימתי עם זה.

ביום ראשון אחות של קוויקי התחתנה (כן כן, רמז דק להגיד לו מזל טוב), והיה נחמד. למרות שהרגשתי קצת לא קשורה לגמרי, הכל עבר בשלום. הייתה אחלה ארוחה אח"כ ב"טורקיז" בsea and sun (גאש, יש אנשים טחונים בעולם... -_-), מסעדות שמגישות מאכלי ים זה מושי! (כן, מותר לי להתלהב קצת כי לא יוצא לי כמעט להיות בכאלה..). אימא שלי כבר הספיקה לקבל ממני רמז דק שריזוטו עם קלמרי זה דבר מאוד טעים.. P: גם העוגות היו פשוט מושלמות, ובאופן הזוי, טוב, אולי כי כבר הייתי מפוצצת, אפילו העדפתי את עוגת הגבינה על פני השוקולד. למרות שגם השוקולד הייתה מעולה, והכילה, כמו שכמה אנשים בשולחן שלנו טרחו לציין, את "כל הצורות האפשריות של שוקולד". יאם-יאם.

כשחזרנו לסביבה הקצת פחות טחונה, גררתי את קוויקי לקניון, כי כבר רציתי להיפטר מכרטיס המתנה שקיבלתי מהחברת כרטיס אשראי שלי, ולנצל ת'50 ש"ח על משהו... בסוף נקנה קרדיגן (אחרי שבכלל אימא שלי אמרה לי מקודם לקנות חגורה.. דמיט, על מי הם מייצרים את החגורות שלהם שאהבתי, על אנורקסיות שהיקף המתניים שלהן זה משהו ששואף לחצי מטר בקושי?) די חמדמד בצבע שחור, שמועמד להחלפה (בגלל איזה חוט שיוצא באמצע.. ואולי אפילו נחליף למידה קטנה יותר, נראה..)

חוצמזה, השגתי סוף סוף את המצית שהגיע לי במתנה. (ככה שלראשונה בחיי גם יש לי מצית, ועילה להתעלל באימא שלי עם משפטי "טוב, יש לי מצית, עכשיו רק נשאר לי לקנות את חבילת הסיגריות הראשונה שלי!" ולא, אני לא מתכוונת לעשות את זה, למקרה שתהיתם.)

ועוד חוצמזה, ניצלתי את שהותנו בקניון כדי לגרום לאותו מיסטר קוויקי להתחיל להשפריץ על עצמו כל מיני בשמים, שבסוף, מתישהו ידע מה הוא הכי אוהב. (הבשורה המשמחת היא שלפחות מבחינת likes & dislikes אנחנו בערך באותו ראש.. P:). היה חביב, היה נחמד, וחזרנו הבייתה.

ביום שני, ניצלתי את שירותי הנהג הפרטי (וכמובן את החברה גם, אבל ככה זה נשמע יותר משעשע..) כדי ליסוע להחליף את המיקרופון, ולקנות אלבום תמונות במכלול. חזרנו אליו, אכלנו צהריים בתוספת הלף הסגול שבימבה הביאה לו (היה באמת טעים), ואז זיינתי לו את השכל שעות תוך כדי סידור התמונות מחו"ל באלבום. נשארתי לישון, אחרי שיחה משעשעת עם אימא ("אני צריכה ללכת לאודישנים לאברבנל"... "אה.. המברשת שיניים שלך אצלו? עכשיו נשאר לכם לעבור לשלב אימוץ הכלב ודירה משותפת"- "איזה כלב, אם כבר חתול!"- "כלב, חתול, איגואנה, מה זה משנה, אותו דבר!"), ולמחרת (שלישי) במקום להתאמץ ולהמציא ארוחת בוקר, ניצלנו את הקופונים ליטבתה בעיר, שמצאנו בעיתון של הרכבת בדרך חזרה מאייקון. יו, כמה זמן לא אכלתי ארוחת בוקר כזו... עם חביתה, שראויה לשבח על כך שהפטריות שם היו טריות, ולא מקופסה (מה שלא אהבתי בארוחות בוקר בקלאב הוטל באילת, שהפטריות ששמים בחביתה הן מקופסה, וזה הופך את העסק ללא טעים בעליל), ככה שההרגשה הייתה "כמו בבית", עם סלט ענקי עם רטבים ומלא גבינה טעימה.. הו, והשייק... בחרתי תפוח-אגס על בסיס חלב, וכבר שכחתי כמה מילקשייקים זה דבר אלוהי וטעים. בא לי לטבוע באחד. יאמי. כשהגיע שלב הקפה (שגם נכנס לתפריט ארוחת הבוקר) כבר לא היה לנו מקום, אבל הייתי חייבת לנסות משהו שנקרא שם "שוקופלת", שזה בעיקרון שוקו או אחלב חם עם מקופלת. גיליתי שעבדו עלינו, וזה לא באמת מקופלת, אלא חלב או שוקו עם גלידה. הבנתי שאין לי מספיק מקום בבטן לשוקו, והזמנתי חלב, שהגיע עם כדור גלידת וניל עם חתיכות שוקולד. זה היה יכול להיות הרבה יותר טעים אם הייתי שותה את זה כמו שצריך ולא בשלוק וחצי רק כדי שיהיה לי מספיק זמן אח"כ לשבת ולעכל את כל מה שעבר עלינו. ארוחת הבוקר הזו, הספקיה גם לצהריים ולערב... זה היה פשוט ה-מ-ו-ן אוכל. אבל אוכל טעים. בכל מקרה, היה מאוד נחמד, ולשם שינוי גם היה יום קייצי שכזה, אז היה כיף. בדרך חזרה קוויקי קנה לעצמו צינור חדש לנרגילה, וכמעט סיימתי עם הunfinished business, אבל כבר הבנתי שזה לא יצא באותו יום ודחיתי למחרת..

וזהו...

מעכשיו, צריך לעשות לעצמי סדרי-יום, וסדרי עדיפויות ולקלוט שאין לי יותר מדי זמן לעשות רק שטויות (גם אם אלו שטויות כייפיות).

נ.ב.

ככה בדיוק מגיע פוך לעולם. ושאף אחד לא יעז לספר לכם שזה אחרת!

מהו הצבע השולט במלתחה שלך?

מבט חטוף בארון הבגדים מוכיח את הטענה הנצחית שלי שאין לי צבע אחד שולט.

[ולא, לא משנה כמה בגדים ורדרדים-סגלגלים נקנו בזמן האחרון, הם עדיין לא שולטים...]

איך היית מגדירה את סגנון הלבוש שלך?

חסר הגדרה עד כדי להחריד.

[או עד שאני אקלוט סופית מה מגדיר את מה שאני לובשת]

הייתי אומרת.. נורמלי (?)

איפה את בדרך-כלל קונה בגדים? שוק או מותג?

לא אוהבת לקנות בגדים בשוק ממש... אבל יש איזורים זולים שאולי מדי פעם אני מציצה בהם ומוצאת משהו.
מותגים, גם משתדלת להימנע.. אבל לא תמיד יכולה להתאפק אם יש סוף עונה ואני באמת רוצה משהו...

יש כמות מאוד מכובדת של בגדים בארון שלי שבכלל לא קניתי ועברו אליי ב"ירושה" ממשפחה וחברים, וכבר למדתי באמת לקחת לא דברים סתם אלא כאלה שבאמת מתאימים לי ונראה לי שאני אלבש. זה סידור ממש לא רע.

ואם לחזור לשאלה, בתקופה האחרונה אני כנראה קונה יותר מותגים מאשר בגדים בשוק, אבל בת'כלס אני ממש לא בעד. גם את המותגים אני משתדלת לקנות כשהם אך ורק במחיר סביר, ומעודדים את השארת 2 הכליות שלי במקומן הטבעי. ^.~

האם את טיפוס שמבזבז הרבה על בגדים, או חסכנית?

משתדלת להיות חסכנית.

[ולכו תשאלו את קוויקי, ששרד היום ביקור בקסטרו, וראה איזו ילדה טובה אני, שלא מוציאה 300 ש"ח על ג'ינס, ו-200 על שמלה או חצאית מיני]

(ובאמת, איך אפשר לקנות בגדים כאלה, במחירים כאלה?!)

האם יש לך "חולצת מזל", או פריט לבוש אחר שאת מייחסת לו חשיבות כ"מביא מזל"?

חה.

ממש ממש לא.
גם לא נראה לי שאי פעם היה לי.

האם קרה שקנית בגד והצטערת על זה לאחר מכן?

קרה לי המון כשהייתי יותר קטנה [ואני מדברת על יסודי-קצת חטיבה..].. לא מעט בגדים שקניתי כי זה ישב עליי טוב באותו הרגע, או היה נדמה לי שזה חדש-חדש ובשיא האופנה, ובסוף הצטערתי או כי זה לא באמת ישב עליי טוב, או שסתם העדפתי ללבוש בגדים אחרים והרבה יותר "פשוטים"..

בכלל, קורה לי לא מעט לקנות בגדים שנשארים בתור "סגידים" בתוך הארון כי הם די יפים, ואני בקושי לובשת אותם, כי הם לא מתאימים ליום-יום. רק בתקופה האחרונה אני מתחילה לקנות בגדים עם מחשבה של "רגע, תעצרי שנייה, לפני שאת קונה עוד משהו יפה, תחשבי האם זה גם לביש", כי באמת שבשנתיים-שלוש האחרונות הגעתי למצב שכמעט ואין לי בגדים נורמליים ליום-יום שבאמת נוח להסתובב איתם. עכשיו מנסים לתקן את זה.. =]

אין לי מה ללבוש!!!

[הא. הרי לכם פרץ הנקבתיות היומי שלי.]

אוף, מי הכריח את אחותו להתחתן מחר?

זה עצוב, אבל ממש עצוב, כשמכנס שגדול ממני במידה אחת לפחות בד"כ, ובאופן קבוע מאמץ לעצמו את התחביב ליפול ממני, פתאום יושב עליי בול.

זה עצוב, ממש עצוב.

-_-

לעזאזל, אני צריכה לסתום את הפה לשם שינוי, ולא להכניס לתוכו אוכל, בתור התחלה.

"Can you please draw me a kitty there?"

"A kitty!?!?!?"

"Yes! A kitty!"

~עושה kitty face~

אזהו.

יש לי חתלתול, בנוסף לחתימה הרגילה על "לעולם-לא-עולם" (וגם עותק חתום של בשורות טובות)

ואני פשוט חייבת לציין שאני מודה לכל הכוחות העליונים שהכניסו אותנו במזל, בקבוצה האחרונה לחדר חתימה, כי לרגע חשבתי שאני מאוד אצטער על כך שעשיתי את כל הדרך מהצפון עד לאייקון ללא מטרה מוגשמת.

ואני פשוט אהבתי את תחושת המתח + קדושה (כן כן, בדיוק, קדושה. אותה תחושה שהרגשתי כשנכנסתי לכל מיני כנסיות באירופה) בחדר ההוא, בזמן שחיכינו לתור שלנו.

סקאי, שרוצה קצת זמן להתאושש מהיום הזה, INC

(סופ"ש מקסים לכולם =])

נ.ב. לעצמי-

- מי זה לכל הרוחות אלכס?

- למה לכל הרוחות יש לו את הטלפון שלי בבית וגם את הפלאפון?

- למה יש לו מירס [פאק, לאפחד בגילנו אין מירס.. oO]

- למה מטרידים אותי אנשים שאני לא מכירה? (טוב, זה שלא עניתי לא ממש נחשב להטרדה, אבל זה סתם מוזר)

-עידכון-

mystery solved. =D

אי לכך ובהתאם לזאת, הרי תמצית האירועים מהשבוע וחצי האחרונים (אחרת אני פשוט אשכח, ובשביל מה פתחתי בלוג אם לא בשביל לתעד את היסטוריית העולם [שכמובן, סובב סביבי, אלא מה.])

יום כיפור (ראשון-שני 1-2/10/06)

עם כניסת יום הכיפורים יצאתי לדרכי לעבר ביתו של קוויקי על מנת שנוכל לחטוא כמו שצריך יחדיו.

היה טעים.

היה כיף.

היה משעשע (הספק של כ-14 פרקים מהעונה השנייה של 'ראנמה').

והיה עוד יותר כיף כשקיבלתי את מתנת החזרה שלי. (:

יום שלישי (3/10/06)

יען כי אני נוטה לדחות דברים, וגם ככה איחרתי, הייתי צריכה ליסוע לטכניון להגיש כמה מסמכים, ולהתחיל להתעסק עם כל ענייני המערכת וזה.

אז קיבלתי ממנו טרמפ (וליווי) מלכותי בסביבות 12 לבנק, ומשם לטכניון. שם גילינו למרבה ההפתעה שאני ממש לא בכושר [לייק דא!], ושכצפוי למזכירות באיזה מקום שם יש אופי ממש כלבתי (מה שלא מנע ממני לעשות את שלי וללכת).

משם הלכנו למכלול, כי רציתי לקנות אזניות עם מיקרופון, משהו שאני צריכה כבר ממזמן. תוך כדי שיטוטים שם, גיליתי שפתחו שם מדור ספרים לא קטן (ושהספר של המדריך לטרמפיסט, הגדול, עולה הרבה פחות מה-120 המקובל, זו הייתה תגלית נחמדה שכזו.).. חיטטתי קצת באיזור אלבומי התמונות (אני בהחלט אצטרך אחד גדול בקרוב מאוד, התמונות מהטיסה בדרך..), ובחרתי כעבור כמה זמן גם אזניות שנראו לי פחות או יותר בסדר. אחרי זה מצאתי את העטים האלה, שטובים לשקפים (ולכתיבה על דיסקים), ונזכרתי שאני מאוד זקוקה לאחד כזה, שכותב די דק. ברגע זה מיסטר קוויקי למד שבחורה כמוני יכולה לבחור עט במשך כרבע שעה תמימה. בתור אחד הניסניות של העטים, הוא בכבודו ובעצמו לקח עט, והתחיל לכתוב על הניירות שם את כתובת הבלוג שלו- israblog.co.il/94905 - למען ידעו כולם לאן להיכנס. כשראיתי את זה, ציירתי על אחד השקפים את הסמיילי המסחרי שלי, וכתבתי ליד זה 'Sky'. גיחי. זה היה נורא משעשע בפני עצמו.

חזרתי הבייתה וגיליתי שבריפוד של האזניות היה חור קטן. כעבור כמה ימים גיליתי גם שהמיקרופון לא עובד. וויפי ייאי. -_-

יום רביעי (4/10/06)

נכון לרגע זה אני ממש אבל ממש לא זוכרת מה עשיתי.. רק שהוא בא לבקר בערב.. ונראה לי גם שבאותו יום התעסקתי עם המערכת, אם אני לא טועה...

יום חמישי (5/10/06)

היו אמורים להיות לי עיסוקים רבים יותר, אבל בגלל שלא הצלחתי לתפוס כמה אנשים, זה נדחה לאחרי סוכות.

מה שכן, החלטתי להתעסק עם מנורת השולחן שנשרפה לי. ניסיתי להחליף מנורה גם במנורה הקודמת (והמוי-שקסית) שהייתה לי, אבל ללא הצלחה, כנראה שהקודמת מתה סופית.. :( מה שכן, יצאתי לטיול קצרצר של רבע שעה בשכונה כדי לקנות מנורה חדשה. אפילו זה נורא שימח אותי, כי היה יום בהיר ונעים, והיה נחמד להיות בחוץ לשם שינוי.. החלפתי נורה, ובהרגשה עצומה של חשיבות עצמית [ו"היי, צריך רק סקאי אחת כדי להחליף נורה!"] המשכתי לא לעשות כלום כל היום.

יום שישי (6/10/06)

על הבוקר היינו (אני ואימא) בקניון. מהבוקר עד אחה"צ! מה שכן, יצאתי משם עם משקפי שמש חדשות של דיזל..

אח"כ נסענו לארוחת שישי אצל אבא שלו, ואבא שלו אמר לי משהו נורא חביב (שאני כמובן אצנזר, בינתיים -_-), וזהו.

היה יום נחמד.

יום שבת (7/10/06)

בין אם הייתי נשארת בבית ובין אם הייתי עושה מה שעשיתי, היו תכניות טובות ליום הזה. חבל שהייתי צריכה קצת לריב עם אימא עלזה עוד מיום שישי.. אבל בסופו של דבר החלטתי ליסוע להופעה של פורבידן.

היה מוי כיף!

ואפילו הייתה להם להקת חימום מעולה, שממש אהבתי.

מה שכן, משום מה [וכנראה זו רק אני] הם נשמעו לי טיפה פחות טובים מההופעה הקודמת. (שוב, ההופעה הייתה טובה מאוד, רק לא טובה כמו הקודמת, בעיניי...)

אבל היה כיף, והיו הרבה יותר אנשים, שזה גם נחמד, ובכלל- מאוד נהניתי.

אחרי ההופעה נסענו לגוזניק (ג'וני כיוון אותנו), וגם שם היה די מבדר.

בדרך חזרה, ניסיתי להכריח את עצמי לא להירדם (אחרי הכל, במילא הייתי עייפה, והיה כבר לפחות 2:30 בלילה...)

באמצע הדרך קוויק החליט שהוא רעב וביקש שאני אעביר לו סנדביצ'ים מהתיק שהיה זרוק מאחור.

הושטתי יד כדי לקחת את התיק אליי (אחרי הכל, ככה יותר קל להוציא ממנו דברים), ומיד הרגשתי שמשהו לא בסדר.

"היי, למה התיק שלך כל-כך כבד?" כשניסיתי לשחק איתו קצת כדי להזיז את מה שזה לא יהיה שמפריע לי לקחת אותו, הבנתי שמשהו ממש תקוע שם, והסתובבתי במעין חצי סיבוב אחורה..

"הממ... למה התיק שלך שחור?" (לשם שינוי הסניליות לא פקדה אותי וזכרתי שיש לו תיק בהיר שכזה..)

בשלב הזה הסתובבתי כולי אחורה, בהיתי כמה שניות במה שהיה שם ולא התאפקתי-

"למה יש לך ג-י-ט-ר-ה במושב האחורי?!?!?!?!?!"

בשלב הזה התחלנו להתפקע מצחוק, ונזכרנו שג'וני היה עם הגיטרה שלו כשהוא התיישב באוטו להוביל אותנו לגוזניק, והוא פשוט השאיר אותה שם (כנראה היא לא מספיק חשובה לו, אם הוא שכח ואתה ככה ^.~)...

כעבור כמה זמן, ראיתי בפלא' שלי 3 שיחות שלא נענו מצ'ר. הצצתי גם בפלא' של קוויק, וגם שם, הפלא ופלא- 3 שיחות שלא נענו מצ'ר. ברגע שקלטתי שזה בטח בגלל זה, גם היא התקשרה, ואז כבר דיברנו עם כולם והבהרנו שהכל בסדר, אנחנו לא שיכורים [וגם אם כן, כביש החוף מספיק ריק כדי ליסוע בזיגזגים!], והגיטרה החטופה (רגע, לא הייתי צריכה להשתמש במילה המסגירה הזו...) אכן בידינו.

בערך מכאן, החלו תכנונים של כל מעשי האונס האפשריים בגיטרה האומללה. (אבל היי, אתמול אפילו יצא לי לנסות לנגן עליה קצת, והיה נחמד. כן, כולם מוזמנים לנשום לרווחה, גיטריסטית אני לא אהיה.)

יום ראשון (8-10-06)

בסביבות 5 וחצי נפגשתי עם ליז בקניון. כמה סיבובים, גלידה ונסיעה עם קוויק לעבר בהיה בסרט צ'ארלי בממלכת השוקולד. [פוי. היה דיבוב לעברית. הזוועה!]

באמצע הסרט, הכריזו בכריזה על ילד אחד שהלך לאיבוד. הוא נראה בסביבות גיל 3 ככה. חמוד, קטן ועם תלתלים כהים. משום מה, לא הייתה היענות מיידית. מה שגרם לאיזו אישה אחת [שבאה עם הילדים שלה לשם] שישבה מאחורינן, להגיד בקול רם: "אולי אנחנו ניקח אותו?"

וזה גרם לי להציג לליז ולקוויקי ילדים. [לא, לא ממני, רק את ההוא שמחולק חינם ועומד על הבמה לבד.]

אחרי הסרט, הלכנו לפונדק הדב. קלטנו גם שהזוג המלכותי אמור להצטרף וישר הבנתי שהיה נחמד.

והיה נחמד.

שתיתי הוגרדן, והייתה לנו אחלה פלטת גבינות ונקניקים בתור ארוחת ערב, והיה נחמד בכלל.

אח"כ כשאראמיס ובימבה הגיעו כל העסק קיבל גם מימד של מלחמת אוכל קטנה עם בייגלה, והמלצות על קוקטיילים ממש לא טעימים בשם סליבסטר, שגרמו לי לכתוב את הפוסט הקודם. החלטנו עם קוויקי לשתות את הקוקטיילים שלנו חצי-חצי, רק שהוא החליט להטביע בתוך הקוקטייל הטעים שהיה לו מלון, ככה שברע שניסיתי לטעום טעם של קוקטייל שמכיל שמנת, אייריש קרים ושלל דברים טובים אחרים (אני חושבת שקוראים להם וודקה), קיבלתי מנת מלון. זה היה ממש לא כיף. לא שאני שונאת מלון, אבל זה היה לא צפוי, וממש לא קשור לטעמים שהיו צריכים להיות בקוקטייל ההוא. בו-הו. :(

שנישלישי (9-10/10/06)

לא כללו יותר מדי דברים. התבטלות יותר מדי מוגזמת מצידי.

שיחה עם יוני

9.10.06

felkon says:

קרה לך פעם שאת שוכחת שם של מישהו שאת מכירה המון זמן וממש לא נעים לך?

Sky. says:

האמת היא שלא.

Sky. says:

למה?

felkon says:

כי כרגע שכחתי איך קוראים לך

felkon says:

סקאי (כן, צונזר פה השם המקורי)

felkon says:

כלומר, קודם שכחתי

felkon says:

ל3 שניות!

felkon says:

ספרתי!

felkon says:

כבר אמרתי שאני אוהב אותך?

felkon says:

(:

Sky. says:

XD

Sky. says:

לא, לא אמרת.

felkon says:

אז הנה אני אומר

Sky. says:

נו, תגיד כבר!

felkon says:

אה, להגיד?

felkon says:

את כזאת צומי

felkon says:

(:

Sky. says:

גם

Sky. says:

אבל...

felkon says:

אני אוהב אותך, סקאי שאני זוכר את השם שלה

felkon says:

(:

Sky. says:

ייאי!!!!

felkon says:

אהמ

Sky. says:

זהו, עכשיו אתה בסדר.

felkon says:

אהמ..!

Sky. says:

אהמ אהמ, מה/

Sky. says:

ָ.

Sky. says:

*?

felkon says:

מה עם קצת ההדדיות?

felkon says:

הדדיות*

Sky. says:

אה, זה...

Sky. says:

נו, אתה יודע, אני אוהבת גם אותך פלקון.

felkon says:

שכחת את השם שלי, נכון?

Sky. says:

אני אישית תמיד זוכרת. סתם מנסה להתעלל קצת בחזרה.

felkon says:

המ

felkon says:

אני נאלץ לבקש שתכתבי אותו

Sky. says:

יוני, בפעם האחרונה שבדקתי זה היה השם שלך.

felkon says:

זה כזה נשמע כמו מערכון

felkon says:

עד הקטע שאני כותב "שכחת את השם שלי, נכון?"

Sky. says:

נו, כי אולי בכוונה הגבתי ככה!

Sky. says:

לפחות זה נשמע כמו מערכון... כבר טוב..

felkon says:

ידעתי שבכוונה הגבת

felkon says:

היה מחושב מדי

felkon says:

מרושעת שכמותך

Sky. says:

מוהאהאהאהאהא

בשלישי (אתמול) בערב קוויקי בא אליי למטרות בדיקת המיקרופון (גילינו כבר ששלי לא עובד, אז הוא היה צריך להביא את שלו כדי שנבין האם הבעיה במחשב או במיקרופון עצמו), אבל כמובן שהבחור שכח את המיקרופון בבית, וככה סתם ישבנו וראינו סקראבס והאנטומיה של גריי ופרשנו אליו.

היום בבוקר הכנו מלא-מלא אלדושקי, כי גם דן, החבר הותיק והשותף של קוויקי לדירה רצה גם כמה כאלה.

איפושהו באמצע ההכנה גם דן רצה להפוך אחד על המחבת, ונתתי לו. משום מה התפתח השיח הקצרצר הבא:

דן: "את יודעת, יש 3 דברים שתמיד רציתי לעשות: 1. ללמוד ביולוגיה 2. להשתתף בסרט פורנו ו-3. להיות שף. אומרים שצריך להגשים 2 מתוך 3 מטרות בחיים, אז הנה, עכשיו הגשמתי!"

אני, בתגובה: "אז רגע, מה קורה אבל עם הביולוגיה?"

~סטגדיש~

[הסטגדיש נובע מזה שאני בעצם יודעת שהוא לומד ביולוגיה... אבל נניח שאתם לא.]

הא, היום הגיעו התמונות מפיתוח! [כןכן, האלה מחו"ל]

האמת, אני חלקית מאוכזבת, אבל יש כמה שהן בסדר...

נו, נחיה... העיקר שהייתי שם ואני לא צריכה להסתמך רק על תמונות...

הממ.. נראה לי שזהו בערך.

[היי , נזכרתי במסורת עתיקה של קישורים לפוסטים משלימים, אז לנקודת מבט זהה אך אחרת, היכנסו לכאן.]