אז אני סוגר שבוע בלעדייך את חושבת לוותר אני לא מאמין שאת צריכה להסתתר כי כל הבעיות נערמות ולבסוף זה רק יכאב יותר זה לעבור את המדרגה, להתבגר להיפגע זה לשים את האדיוט והשטויות בצד רק לשבת ולהירגע
אז אני דורך אקדח ומכוון רחוק אני מטפטף זיעה ואז נושם עמוק אני מנגב דמעה ואז מתחיל לצחוק כאילו כלום לא קרה
ואני שיכור ממך אז אני הולך לאט וגם חשוך אצלך אז תעזרי לי קצת בדיוק שניה לפני שהכדור נפלט אני לא רואה מטרה
אז איפה את כשהמציאות חוזרת אז איפה את כשהדמיון נגמר אז איפה את
אז אני מוכן, אולי נתחיל לשים את הקלפים על השולחן שברת את הקירות שעליהם אני נשען אז אם אפול, הכאב יהיה הרבה יותר גדול אז אני קובר את כל הכאבים את הדמעות על הפסנתר את כל המכתבים, אני לא רוצה את זה יותר
אז אני עייף מדי בשביל לחשוב עמוק ואני כבד מדי בשביל לעוף רחוק ואני רוצה כל כך אבל לא יכול לצעוק כי שקט פה מדי
ואני הולך יחף ברחובות ריקים ואני נזכר פתאום בזכרונות מתים וכשעולה האור מעל לילות קשים הוא עובר מעלי
אז איפה את כשהמציאות חוזרת אז איפה את כשהדמיון נגמר אז איפה את
על הכבישים הגשם מטפטף אני על 140 חושב מה להגיד לך ותופס את הפנים זה אמיתי, כמעט בכל דקה חשבתי איפה את תהיי
כשמציאות חוזרת, כשהמציאות חוזרת
כמה פעמים כבר נתקלתי במישהו שאומר משהו אחד,
ועושה ההפך.
בדרך כלל מזהה את זה ומתרחק,
אבל הפעם,
אמרתי אולי, אולי זה אמיתי הכוונה במילים.
אבל שוב הכל כרגיל,
מרגיש כאילו נפלתי בפח,
למשחק מיותר שסתם נמשך.
נחזור לחברים, האמיתיים, שגם אחרי ש3 חודשים נעלמתי,
עדיין פה.
וכמובןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מחרררררררררררררררררררררר אדרבא אל היםםםםםםםם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
