שירת הסוואנה

בפוסט הקודם תיאר הצ'יף את הזעם שאחז בו לאחר שקיבל צו מילואים בהתראה קצרצרה, ללא כל סיבה עניינית. נורמה ג'ין, מגיבה החביבה עליו מאוד (בזכות כתיבתה התמה ואף בזכות שמה המתוק, המעורר בצ'יף אסוסיאציות חמימות וטעימות), הציעה לו לסרב בגדול לכל עניין המילואים בשטחים. חשב הצ'יף וחשב, והרי התוצאה לפניכם.

על הזכות לסרב (לסרב)

נורמה ג'ין יקרה! בלב דואב וכואב,

למרות טיעונייך, חרף הגיונך הערב,

בהתחשב בצוק העתים, ההולך וקרב -

אויה! נאלץ הצ'יף לסרב לסרב.

יובהר: הצ'יף שמאלן מניאק, זו אמת עגומה,

את סכינו יסובב הוא בגב האומה;

זולל טריפות, כופר, חסר דרך ארץ,

חובב יוסי שריד, מצביע למרץ.

ושואף להחזיר בהקדם לשולח

את כל השטחים, אם יש מי שלוקח,

והמתנחלים, מצידו, בשמחה ובגיל,

שילכו להקים מצפים בגליל!

שונא את הכיבוש ואת אדוני הארץ החדשים,

היורים במוסקי זיתים, המשתוללים בכבישים;

מטורפים משיחיסטים, שבוודאות גמורה

ראויים לאישפוז במחלקה הסגורה.

אך לשרת שם יוסיף, כל אימת שייקרא,

(ובדרך כלל אחת לשנה זה קורה)

שהרי כמו יונתן גפן, הצ'יף לא משוגע על מדינתו,

אך דווקא אוהב הוא מאוד את אנשי פלוגתו!

צעירים וזקנים, עצמאים או שכירים,

פועלי תעשיה, מנהלים די בכירים,

שעוזבים משפחות, עבודה, ארוחות עסקיות

ופתאום שמים שכפ"ץ ומשפצרים דיסקיות.

וככה רוזנבלט המתנחל מפקד על סופ"שית

לידו רונן הקיבוצניק, שבנימה די אישית

מקלל את ולאדי המקלען, שיושב מאחור

וצורח על מסאלו: סע כבר, מניאק שחור!

כל היום כך יזיעו, יקללו זה את זה,

יתווכחו עד השמיים, ינפחו ת'חזה

יניחו מחסומי פתע וידפקו מרדף יפה

הכל כדי שאיזה חמסניק לא יתפוצץ לך בקפה.

וביום הזיכוי ישבעו שזהו, ניגמר

יותר לא באים, אפילו רוזנבלט אמר!

אך לאחר שנה, ברוב גבורה ועיזוז

שוב מתייצבת הפלוגה במאה אחוז.

אז איך הצ'יף לא יבוא? איך יישב לו בנחת,

בעוד חבריו במארבים טוחנים את התחת?

לא יעלה על הדעת! הברז לא יבריז!

רק המחשבה על כך מביאה לו הקריז.

ודרך אגב - לא קלגס הוא הצ'יף ולא פושעים חייליו,  

כך דואג הוא להבהיר לכל קודקוד מעליו!

וחשבי: את מי תעדיפי במחסום חינני -

צ'יף ותיק ורגוע, או גולנואיד עצבני? 

נ.ב.

כפי שניתן היה לשער, באה תגובה הולמת  מצידה של הנורמה. מדובר בדיון מולטי-בלוגרי בעליל!