שירת הסוואנה

לעת שובו משירות מכורתו האהובה נוהג הצ'יף, בדרך כלל, לפצוח בשינה עריבה בת שבוע-שבועיים. הפעם, למגינת לבו, עלו תוכניותיו בתוהו, יען כי הוקפה בקתתו בהמון סואן וזועם המצויד בלפידים ושלל קלשונים ממורטים ואף משמיע דרישות חד-משמעיות לחומר קריאה - משל לא גרוטאה מסאו-גריאטרית מתפרקת הוא טומבי, כי אם מכונת פוסטים משוכללת דווקא. אמנם, חייב הצ'יף להודות כי המונח "המון" טומן בחובו יומרנות מסוימת, אפעס, ולאמיתו של דבר מדובר באחת כהן, אחד הפוך הבית ואחת נשמה - ובכל זאת, חי מוזונגו הגדול, כמה בוקה ומבולקה ורעש וצווחה יודעים אלה להקים!

צרה אחרת התרגשה על הצ'יף בשובו ממילואים. במשך חמישה ימים לא עצם עין במדבר בעודו כובש-מפצפץ-כותש-מנפץ-טוחן-דורס-משטח-מביס כוחות אויב המומים, הנמלטים על נפשם וצורחים בתאילנדית (באמת מוזר מעט! אחת מן השתיים היא - או שהפעם ניתנו גבולות גזרה נדיבים מאוד לפלוגת הצ'יף, או שהפגין הוא כישרון ניווט מופלא והנהיג הסתערות משוריינת על החממות של קיבוץ רביבים). בשובו לבקתתו, רצוץ ועצבני ובעיקר חולם על אמריקן קומפורטו - התבשר מפי קיזי כי מגמת השדאות צפויה להימשך במלוא עוזה ועוד בקמפינג בכינרת, במסגרת שמחה דומסטית הנחגגת במשפחתו הקרובה! התרומם הצ'יף על שתי רגליו האחוריות ונשבע, כי עוד לא קם הטרקטור שיזיזו לעבר אותה שלולית דלוחה ועתירת טראנסואידים, ושמוטב וייעזב לנפשו בטרם רע מאוד יהיה. כצפוי, התרשמה קיזי עמוקות ממפגן הנחישות המסאית, ובחלוף כשלוש שעות מצא עצמו טומבי תחוב באוהל ונאבק על חייו מול נחיל יתושים טבריינים עסלים שגודל כל אחד מהם כגשש חיוור האוהב דגים, וכל זה כשמימינו בוקעים צלילי הדרבוקות של חמולת מחג'נה מאום-אל פאחם החוגגים פתיחת משחטת רכב חדשה, ומשמאלו כעשרת אלפים חברי קומסומול צעירים השטופים בהילולת רייב סובייטי ואומצה-אומצה-אומצה –

זהו, תם לו פוסט של כלום. בשבוע הבא מבטיח הצ'יף להביא אותה באיזה סכסוך אזורי משיב נפש ורב עניין. עד אז, אמנדלה!