מה שקורה אצלי

יש כאב יפה שמרגישים רק כשעושים משהו לא בסדר.

משהו מכאיב, אבל שנותן סיפוק.

אנשים שלא חוו את זה ינסו להגיד שזה לא עובד ככה. להכאיב לעצמך לא אמור להיות דבר מהנה. זה רק מראה כמה שהם צרי מחשבה. באמת, כאילו רוב האנשים שאני מכירה תמיד אומרים שהחיים קצרים וצריך להתנסות בכמה שיותר דברים אבל הם לא באמת מנסים דברים חדשים. הם לא מוכנים לקחת צעד אחד מעבר לתום הבטוח, שכבר כל כך מוכר להם.

אנשים כאלה אף פעם לא יעשו צניחה חופשית.

אף פעם לא ייקחו תרמיל ויעלמו לשבוע.

אף לא יעשו בוחטה של כסף מעבודה מפוקפקת.

אף פעם לא יציעו נישואים במטוס.

אף פעם לא ישחקו בתיאטרון.

אף פעם לא יהיו אמנים מעוררי השראה.

אף פעם לא יובילו מהפיכה חברתית.

אף פעם לא ירגישו שזהו, עכשיו הם באמת התעלו על עצמם, יותר גבוה מזה כבר אין.

בגלל שהם מפחדים מעצמם. אתה לא יכול למצות את עצמך אם הגוף שלך שולט בך, אם אתה מפחד ממנו, מפחד עליו.

הגוף הוא רק כלי של הנשמה, נועד כדי להגשים את המשאלות. לא צריך לפחד ליפול או להישר או לקבל מכה.

הנפש היא העיקר. היא ה"אני" האמיתי. הגוף צריך לעזור לה להגשים את עצמה, לא לעכב אותה בדרך.

שלא יהיו ברכיים רועדות שמסרבות לקפוץ, או ידיים שמפחדות להתלכלך או שפתיים מגמגמות.

אם הנפש כואבת- למה לא להוציא את זה על הגוף? הכאב בפנים יכול להרוס אנשים, לגרום להם לרדת על עצמם עד שהם גורמים לעצמם נזק נפשי בלתי הפיך.אם מה שעוזר לי זה להוציא את זה על הגוף למה זה כל כך בעייתי בעיניכם? 

זה מה שטוב לי, זה מה שעוזר לי.

אני מעדיפה נפש בריאה בגוף לא בריא מנפש לא בריאה בגוף בריא.

וצלקות מחלימות.