כי אני מרגישה שזה ממש נחוץ לי.
פתחתי את הבלוג כדי שיהיה לי מקום לברוח אליו. מה שהיה לי חשוב זה שיהיה לי מקום לפרוק בו את הרגשות שלי ואת מה שעובר עליי, כי עם חברים שלי אני לא ממש יכולה לדבר על זה. אני כותבת גם יומן, אבל בכל זאת היה לי חסר המימד האנושי. כי אפילו שאני כותבת בשביל עצמי זה נחמד ומעודד לקבל תגובות, להרגיש שמישהו מתעניין במה שאני כותבת.
הבעיה היא שאני לא ממש מצליחה לכתוב. ולא שאין לי על מה. זה פשוט.. לא יוצא.
לפעמים אני מרגישה שאני מתפוצצת מבפנים, שאני מתה מעצב והדבר היחיד שיכול לעזור לי זה לשפוך את זה החוצה. אבל איך? מה שאני מרגישה פשוט לא עובר בתרגום. וזה מתסכל. כי כשאני כבר מצליחה לכתוב זה באמת עוזר לי. אפילו שלפעמים הכוונה קצת מתפספסת..
אז בקיצור, נגמרה לי תקופת הבגרויות ועכשיו יש שקט. אני ממש נהנית מזה אבל אני מפחדת ממה שיקרה בהמשך. בגלל שאני אוהבת להיות לבד אני לפעמים מתנתקת מאנשים לדי הרבה זמן, ואז פתאום שאני מרגישה חסך ביחס אנושי אני מגלה שקצת שכחתי איך עושים את כל הקטע זה של תקשורת בין אישית.
אבל בינתיים טוב לי :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
