ילדי אור הירח.
|
| 3/2012
לא.
לא.
ולמרות שאתה יפה, ומחבק בלי פחד ומנשק כמו ילד שנשקו אותי הרבה וחיכו לו סירים בבית כשהוא חזר מהבית ספר ואמא בישלה במטבח והריח אפף את הבית ותמיד היו אנשים ותמיד מלא וצפוף ומוצף ונעים
ואני
פתחתי את הבית הגדול עם המפתח על הצוואר, אבא ואמא בעבודה והבייביסיטר רואה סקס והעיר הגדולה בפול ווליום ומדברת בטלפון ומורחת לק נוצץ על רגליים ארוכות וחשופות.
אז לא,
למרות שאתה צוחק כמו מישהו שלא פוחד מה יחשבו עליו וגונח כשאני נוגעת כמו שצריך וגומר על עצמך ועליי ומחבק אותי עוד לפני המקלחת ורוצה לישון איתי ככה עוד קצת עד הבוקר.
ואני, אומרת שאולי עדיף שאלך, כי בכל מקרה ייגמר. עכשיו או עוד כמה שעות, אז לא כדאי להקשר עוד, לא כדאי להתעורר ביחד לתוך המציאות.
לא
למרות הגומות והחיוך שיכולים לגרום לכל בחורה שתרצה להשאר איתך לתמיד ולמרות שאתה אומר שזאת אהבה גם אם זה רק אהבה של לילה אחד, וגם כשאתה אומר שכל מה שאתה רוצה עכשיו זה אותי כאן איתך, אותך בתוכי, אותנו ביחד. אחד. אחד בשני.
ולמרות שכל מה שאני רוצה זה רק עוד רגע אחד כאן איתך, עוד רגע בתוך המילים שלך, בין הידיים שלך, נלחצת אל הגוף שלך, מריחה את הזיעה, טועמת את העור, נלכדת בין העיניים שלך
ועדיין
לבד.
ויותר מלפני שהייתי קודם.
|
|
|
|
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: