אחרי שעות של צפייה בסדרה "הסמויה" (אדירה,אדירה,אדירה) הייתי חייב לקחת הפסקה. מכיוון שאני כבר כמה ימים בבית חולה כל מה שיש לי לעשות זה לצפות בסדרות ו/או סרטים ו/או לשחק בקול אוף דיוטי 4, ואחרי יומיים שבהם שיחקתי מעל ל5 שעות בכל יום הידיים שלי התנפחו מכאבים.
הייתי חייב שינוי, כמובן שינוי במסך שמולי, ולא משנה איזה מסך, מחשב או טלוייזיה.במהלך שיטוטיי באתרי ההורדות נתקלתי בסרט שנקרא Religulous. בעיברית בחרו לתרגם את זה "בדיחדת" , התלהבתי מהרעיון שיש עוד "חומרים" שעשויים להציג את הדת באור מגוחכך ומטופש כמו שהיא באמת, הדברים האלה בשבילי הם כמו גשם למדבר,כמו קוק לג'אנקי (ההשוואה הזאת מתבקשת אחרי עונה שלמה של הסמויה, אדירה ,אדירה,אדירה) כי אני חייב לדעת שאני לא האתאיסט האחרון בעולם, שיש עוד אנשים שהדעה שלהם לא נשטפה בכל הטירוף הזה של הדת והניו אייג'. לחצתי הורדה והלכתי לישון , התעוררתי אחרי שעתיים ורצתי מיד למחשב לבדוק אם אכן הסרט ירד. ואכן כך היה.
מיהרתי לצרוב אותו על הדיסק ופניתי חזרה לחדרי , שמתי את הדיסק והתחלתי לראות. הסרט גאוני, יותר מזה אין טעם להרחיב, אם אתם רוצים, ואם אתם open minded תראו בעצמכם, אבל הבעיה בדברים האלה, שלא משנה כמה סרטים או ספרים יהיו על זה , מבחינתי זה כמו לשכנע את המשוכנעים. מלחמה אבודה, אבל עדיין הרגשתי תחושה של חום ואהבה, סוג של חיבוק בכל משפט שביל מאהר הוציא מפיו, זה כמו שהאדם האחרון בעולם יגלה פתאום שהוא לא האחרון ויש עוד כמה שנשארו ואפשר להציל את האנושות.
בגלל ההתתרוממות רוח מהסרט החלטתי ללכת לעבודה לכמה שעות לסיים את החומר שהצטבר לי בזמן שנעדרתי בעקבות המחלה. בנסיעה חזרה מהעבודה חשבתי שוב על הסרט, על כל אותם האנשים שביל מהאר הוציא אותם כל כך פתאטים ודבילים ובעודי מתענג רק על עצם קיומו של האדם עצמו (ביל מהאר) דפיקה בחלון מכוניתי החזירה אותי למציאות. "יהודי, אלוהים אוהב אותך יהודי" . לקח לי שנייה להבין מה לעזאזל קרה פה, הרמזור היה עדיין באדום לכן החלטתי להתחכם (שאריות של אותה התרוממות רוח מלפני כמה שעות), פתחתי את החלון ומולי נגלה בחור דוס מחוייך עד להחריד כשהוא אוחז בכמה ספרי תורה שהיו מעוטרים באותיות זהב. "יהודי טוב, אתה יודע שאלוהים אוהב אותך?" שאל אותי הדוס... " אבל אין אלוהים" עניתי לו
החיוך התחלף לתדהמה, כנראה הוא מעולם לא שמע יהודי אומר דברי כפירה כאלה, מתדהמה ארשת פניו הרצינו , נראה שהוא מחפש מילים לענות לי אבל לא יכול , הרמזור התחלף לכתום בזמן שכעסו של הדוס גבר עליו . " מה קרה יהודי, אלוהים כבר לא אוהב אותי? אולי אתה כבר לא אוהב אותי? " עניתי לו בעודי מביט לתוך עיניו . כשהרמזור התחלף לירוק סחטתי מהר את דוושת הגז על מנת להמלט מהסיטואציה שיכלה להגמר רע, רע מאוד.
כשהחנתי את הרכב , הבנתי שלמלחמה שלי אין ממש סיכוי, כי הדת עובדת על רגש והאתאיזם עובד על היגיון פשוט. ומתי לעזאזל היגיון ניצח רגש?!
המלחמה אבודה מהיסוד. אבל היי... לא חסרים מקרים בהיסטוריה שכשמלחמה היתה גמורה אנשים עדיין נלחמו , ולזה למה... כי התקווה מתה אחרונה!
salut new hope
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עורב שחור לבן