לפעמים לפני השינה, אני בורח .
לא בורח למקום טוב יותר , לא בורח למקום כיפי יותר ...
פשוט בורח מהמציאות היומיומת ויוצר לי מציאות אחרת . הבעיה היא שגם המציאות הוירטואלית שאני יוצר היא מציאות מוזרה , וזה בלשון המעטה.
לא יודע למה דווקא במציאות הזאת אני מוצא שלווה או דווקא בעולם החדש הזה אני מוצא מרגוע.
העולם שלי הוא עולם דיסטופי פוסט אפוקליפטי.
בעולם הזה החורף הוא תמידי והגשם שיורד הוא חלק מהיום יום
סופות ברקים מחשמלות את האויר והרעמים מלווים את השינה
לא רואים שמיים אלא רק שכבה עבה של ענניים שחורים אפורים והשמש מבצבצת לדקות בודדות פעם בכמה שבועות
בעולם הזה הרחובות נטושים והכל הרוס , הכל כבר נחרב
בעולם הזה נשארו רק ישוביים בודדים שחיים כמעין קומונות מבודדות אחת מהשנייה
בעולם הזה האנשים זנחו את הדת , את הלאומיות , את האמונה .
בעולם הזה האנשים הם אנשי אדמה , אנשים פשוטי יום שסוחבים עליהם זכרונות מהמלחמה האחרונה
בעולם הזה אני מוצא את השקט , את השקט האמיתי שלי
זה מוזר אני יודע , אבל כזה אני ... לא ברור לי עדיין למה .
אבל אני מחפש את התשובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עורב שחור לבן
