פתח תקווה

מאז שאני בקורס ברוקרים אני נוהג לקחת מונית שירות 66 ממש מהבית שלי עד למכון מור.

לרוב אני יותר איש של אוטובוסים , אבל בגלל שהתחנה רחוקה ותדירות המוניות שירות גבוהה אני מחליט לעלות על המונית.שמתי לב לדבר מעניין , תמיד האוכלוסיה שבמונית תהיה זהה... קרי, תמיד יהיה או נהג ערבי או גרוזיני,תמיד יהיה דוס , תמיד יהיו לפחות 2 זקנים עם סלים , לפחות זקנה אחת עם עגלה ,רוסי כבד , תמיד יהיה ערס (עם או בלי כיפה) ולרוב תהיי הכוסית של הנסיעה... אה נו ...וכמובן איזה אשכנזי לבן (שזה אני).

כל נסיעה במונית היא הרפתקאה אנתרופולוגית מרתקת,כולל מנהגים שאדם זר שיכנס לראושנה למונית לא יבין או לא ידע איך לתפקד בהם, למשל אופן התשלום. הנוסעים נחלקים ל2 קבוצות , ראשונה - אנשים שברגע שהם עולים הם משלמים לנהג וקבוצה שנייה - אנשים שעולים מתיישבים ורק אז משמלים , דבר הגורם העברת הכסף מיד ליד עד שמגיעים אל היד של הנהג , בשלב זה הנהג יצעק , לאן זה? או של מי שטר (במבטא ערבי או גרוזיני). לקח חשוב שאפשר להקיש ממנהג זה - עדיף תמיד לשבת כמה שיותר רחוק מהנהג אחרת אתה למעשה הופך להיות מתווך , או קופאי.

 תמיד בנסיעה  יקרו דברים , לרוב מעצבנים אבל בכל זאת , לא תתכן נסיעה רציפה ללא התרחשות זו או אחרת. בנסיעה האחרונה המצב היגע לידי חילופי צעקות וקללות. בגלל קיבוץ הגלויות הנוסע שנקרא מונית שירות, קיימת סכנת התלקחות עקב מפגש תרבויות מעניין. ופה אני חוזר לנסיעה האחרונה , מצד אחד נהג ערבי, מצד שני רוסי כבד. השעה היתה שעת הדימדומים ואור אחרון ביצבץ עוד מבינות העננים האפורים, אני ישבתי לצערי מאחורי מושב הנה מה שהפך אותי באופן אוטומטי למתווך , אחרי כמה העברות כסף (מגע של מטבעות חמים מגעיל אותי אבל אין ברירה) היגע הכסף של הנוסע הרוסי , הנהג פרט והחזיר את העודף דרכי לרוסי הכבד, לאחר כמה שניות הרוסי שאל כמה עולה הנסיעה לרמת גן , הנהג אמר 5 שקלים ואז הרוסי רטן ואמר אז למה משטר של 50 קיבלתי 40 שקל עודף? , עד לכאן נשמרה רמת הנימוס ברמה רגילה, הנהג אמר שלא יכול להיות וביקש שיבדוק שוב, הרוסי התחיל להגביר את הטון ודרש מהנהג עוד 5 שקלים כי למה לו לעבוד על מישהו , ועוד בשביל 5 שקלים. ברגע זה נראה שהרוסי פגע בכבודו של הנהג הערבי, הנהג המטיר על הרוסי צעקות "אתה קורא לי שקרן" למה אתה חושב שאני שקרן" למה שאני אעבוד עלייך ועוד בשביל 5 שקלים , מה כבר אפשר לקנות ב5 שקלים בקושי בכית קולה" ... אחרי מקבץ הצעקות הרוסי ביקש את כספו וחזרה ודרש לרדת לאלתר מהמונית.

וכך המשיכו להתווכח הרוסי והנהג הערבי . בין לבין, הכוסית מאחורי דיברה בקולי קולות על החבר שלה שהוא במעצר בית, 2 דוסים לידי דיברו על זה שהם טסו לאומן ורק בעזרת השם הטיסה עברה בשלום. זקנה אחרת עם עגלה ניסתה לשכנע אותי לאכול תפוז, נסיונות ההתחמקות שלי היו מגוונות ובאמת בסוף היא ויתרה. צעקתי לנהג שיוריד אותי כי כבר התפוצץ לי הראש , למרות שירד גשם בחוץ ולמרות שהמרחק מהתחנה שרציתי לרדת היה 500 מטר, העדפתי לעוף החוצה. ומהר

בחזור... באופן לא מפתיע במיוחד היה נהג גרוזיני ואותה אוכולוסיה נסעה איתי חזרה לפ"ת. רק שהפעם במקום זקנות היו ערסים קטנים ששמעו מוזיקה בקולי קולות מהפלאפון שלהם. כשירדתי מהמונית , לפתע תקף אותי הגעגוע לנסיעה באוטובוס , שכחתי כבר איך זה מרגיש...

במחשבה שנייה, יכול להיות שזה אותו דבר כמו המונית. רק בגדול.