 כינוי:
עורב שחור לבן בן: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2007
לא כך חשבתי שאני אסיים את החיים , כשאקדח מכוון לראשי
הכל התחיל לפני חצי שנה, אני ועוד שני חברים שלי ישבנו בדירה של חבר בת"א , אותם ישיבות שלא עושים כלום
חוץ מלעשן ולהתלונן כמה חרא בחיים וכמה הבחורות דפוקות. באמצע הישיבה לפתע אורן אמר משהו שגרם לכולם להשתתק.
"מה יהיה איתנו? "
השאלה נזרקה לאויר וברגע אחד שלושתינו נכנסנו למעין חשבון נפש , כל אחד עם עצמו... שלושתינו שתקנו במשך 10 דקות, כל אחד חפר עמוק בחיים שלו ובחרא שלו , אחרי 10 דקות אורן אמר " יש לי , יש לי רעיון" אני ונדב הסתכלו עליו במבט חצי עייף, הרי כמה פעמים כבר היו לנו רעיונות איך לכבוש את העולם ואיך לעשות את המכה.
אורן הדליק סיגריה ומזג לעצמו כוסית ג'ק דניאלס, היה שקט בחדר ונראה שכל העיר השתתקה ורק מחכה למוצא פיו של אורן. אורן פצח בנאום ..." תראו אותנו... אנחנו בני 28 ועדיין ילדים , כולנו סיימנו תואר אבל עדיין תקועים בעבודות סטודנטים ,ולא שאנחנו לא מנסים , אנחנו כן, אבל תמיד נופלים . תראו איך לאף אחד מאיתנו אין חברה, הרי אף אחד מאיתנו לא מכוער או דוחה, בגיל הזה כבר היינו אמורים לפחות להיות מאורסים. לעזאזל למה אנחנו נתקעים מאחורה , נתקעים בילדות שלנו ... "
הדלקתי סיגריה ומגזתי לי ונדב ג'ק, ואמרתי לאורן, קיצר אחי ... מה אתה רוצה להגיד, כי את כל מה שאמרת עכשיו אנחנו יודעים ואם באת לבאס אותנו אז חאלס, מספיק לנו לחיות את זה.
אורן חייך ולקח עוד שאכטה מהסיגריה... תמתין אחי , תמתין, והמשיך בנאום..." מה שאנחנו באמת צריכים זה לחזור לחיות, לעשות משהו שירגיש שאנחנו בחיים , ריגוש ... ריגוש אמיתי ... "
את הריגוש שלי אני מקבל כל לילה מיד ימין העיר בחיוך נדב ועשה לעברי תנועת לחיים ...
אורן כיבה את הסיגריה והתיישב ביני ובין נדב, חיבק אותנו ואמר " חברים אנחנו הולכים לעשות כסף , והרבה"
איך? שאלתי ... אורן נשען אחורנית על הספה וצעק לאויר החדר... סמים...
סמים? אני ונדב שאלנו בעת ובעונה אחת...
"כן , חברים טובים שלי , סמים ... סמים קלים! , אנחנו נתחיל לגדל גראס ונמכור במחירים שיכו את השוק, נעשה את זה בשושו , נעשה את זה תקופה קצרה , ונעשה את זה טוב... אם נעשה את זה בצורה הכי טובה תוך חצי שנה אנחנו עושים מכה"
נראה לי שהג'ק דפק לך תשכל אמרתי לאורן, התסכלתי לנדב על מנת לזכות בגיבוי אבל נדב נראה חושב...
אתה לא רציני אמרתי לנדב... אתה לא באמת חושב ברצינות להתחיל לגדול גראס?
ציפיתי שנדב שדווקא היה המחושב והרציני בחבורה יחזור לעשתונותיו ויטיף לי מוסר, אבל להפתעתי הוא פשוט פנה אל אורן ואמר לו "אבל אנחנו חייבים לעשות את זה חכם , בלי משחקים ובלי שטויות, חכם , פשוט, וזריז!
"כסף קל" אורן אמר כשחיוך רחב מאוד נמרח לו על הפנים, מה איתך אחי ,אורן פנה אליי, אתה בפנים?
אמא שלכם זונה, כן אני בפנים, אבל אני רוצה תוכנית מפורטת ואני רוצה לדעת כל צעד וצעד, ואני רוצה שאת הרווחים נחלק שליש לכל אחד. כמובן אורן חייך והלך לגלגל גויינט מכובד, הוא הדליק לי אותו ועישנתי אותו עד שהכל החשיך.
למחרת בבוקר נפגשנו כולנו בבית של אורן בת"א, אורן בירך אותי ואת נדב בנשיקה וחיבוק... מישהו פה במצב רוח על הבוקר הא זרקתי לעבר אורן והוא הפציר בנו לשבת כי התוכנית מוכנה! . מה מוכנה אמרתי? עוד לא דיברנו על כלום ...
נדב קרץ לי ולחש לי שהוא ואורן סגרו כבר אתמול בלילה אחרי שהלכתי את הכל...
רגע רגע רגע .... אני רוצה לדעת הכל ואם אני שותף איתכם אני לא רוצה יותר דברים כאלה, או שקיפות מוחלטת או שאני בחוץ .
"טוב טוב תרגע" אמר לי אורן ... שב ציווה והצביע על הכורסה, אני אכין לך קפה ונעבור איתך על הכל ....
התוכנית היתה פשוטה , שוכרים דירת שלושה חדרים בכפר סבא ובכל חדר מגדלים משהו אחר, הכל על בסיס הקנאביס כמובן, התוכנית היתה שבכל חדר "נייצר" סם אחר, באחד גראס רגיל, בשני היידרו , ובשלישי חשיש... עד כאן הכל היה לי ברור, הגידול והטיפול בשתילים יתבצע על פי הוראות מפורטות שנדב הוריד באינרנט , ההסבר היה מפורט להפליא וירד עד רמת האור שהצמחים צריכים להחשף אליו. כל אחד מאיתנו יקבל חדר אחר והוא יהיה אחראי עליו ,קרי ... גידול , טיפוח ,דישון, תאורה והשקייה....
בתחילת חודש יוני התחלנו בקמפיין שלנו , כן ככה קראנו לזה, קמפיין עשיית כסף.
כעבור חודשיים , השתילים הלכו וגדלו... וכך גם הריח ... קנינו מאות סופגי ריחות וכמה עשרות תרסיסים וניסינו לטפל בבעית הריח שלא יתעורר חשש אצל השכנים, גם הכניסה עצמה לבית נעשה תמיד ביחידים ולא ביחד שלושתינו. לקראת סוף החודש השלישי השתילים היו מוכנים, עכשיו התחילה העבודה עצמה... כל אחד בחדר שלו עסק בייצור הסם.
אט אט התחלנו למכור את הסם במחירים זולים יותר ממה שהיה נהוג, ככל שעברו הימים הקופה שלנו גדלה וגדלה בסוף חודש ספטמבר כל אחד מאיתנו כבר היה מורווח ב100 אלף דולר
הכל הלך כמתוכנן .... קילוגרמים של סם איכותי נמכרו, ובשוק השמועה על סם איכותי וזול עשתה את שלה והביקושים רק גברו מיום ליום...לצערינו השמועה כנראה התגלגלה למקום לא טוב מבחינתינו...
בתחילת חודש נובמבר הייתי לבדי בדירה כשלפתע נשמע צילצול בדלת , מכיוון שידעתי שלא נדב ולא אורן אמורים להגיע היום לדירה ניגשתי לדלת והצצתי בחור ההצצה. מאחורי הדלת עמדו 2 אנשים... אחד נראה בריון אמיתי , עם מעיל עור שחור וידיים גדולות ורחבות, לידו עמד בחור עם שיער כסוף מסודר , את פניו עיטרה צלקת כזו שכשאתה רואה אותה אתה אומר לעצמך, עם זה אני לא רוצה להסתבך.
הם המשיכו לצלצל בדלת ואני המשכתי להסתכל עליהם מבעד לעיינית, לפתע הבחור עם השיער הכוסף דיבר אליי מבעד לדלת, "אני יודע שאתה מציץ לעברינו ולכן אני יודע שאתה שם , אין טעם להיות בשקט ולחשוב שכך אנחנו נלך, יש לך 2 ברירות, או לתת לנו להכנס או שאנחנו הולכים להלשין למשטרה על כל החממה שפתחתם שם"...
עגלי זיעה התחילו להציף את מצחי, ניסיתי מהר לנתח את המצב ולחשוב על דרך מסויימת שאני מתחמק מפה ולא משאיר עקבות, אבל באמצע המחשבה קול דפיקה הרעיד אותי והחזיר אותי למציאות. מבעד לדלת הבחור עם המעיל השחור אמר לי שיש לי 5 שניות להחליט והחל לספור,חמש ארבע שלוש , העיינים שלי התרוצצות לכל עבר בניסיון נואש לעלות רעיון , שתים אחד , פתחתי את הדלת לכדי חריץ קטן, ישר הוצמדה לי סכין לצוואר והדלת נפתחה בבעיטה . השניים נכנסו לבית .
תקשיב אמר לי האיש עם השיער הכסוף, אין לי הרבה זמן ותאמת שגם הרבה חשק, באתי עם קילקול קיבה רציני, ואם לא תגיד לי איפה כל הכסף שלכם בשנייה הבאה לא יצליחו לזהות אותך בחיים שתקתי מאימה וכלפתע הרגשתי מכה אדירה בלסת , עפתי לריצפה יחד עם 2 שיניים . הבחור עם השיער הכסוף אמר לבריון שיטפל בי טוב טוב בזמן שהוא הולך לשירותים. הדבר הבא שאני זוכר הוא שלא ידעתי מאיפה זורם לי הדם ומאיפה מקור הכאב, הכל כאב והכל כוסה דם...
ישבתי קשור לכיסא וכמו בסרטים,הבריון הכה בי עד אובדן הכרה אני לא יודע כמה זמן הייתי מעולף ,כשפתחתי את עיניים בעד למסך של דם ראיתי את הדירה הפוכה, אפילו הרצפות נעקרו ממקומם. הייתי עדיין קשור לכסא ופי היה חסום בסרט איטום..." התעוררת?" שמעתי מישהו אומר מאחרויי... האיש עם השיער הכסוף לקח כיסא והתיישב מולי.
" אם תוציא מילה אחת חזקה יותר מדציבל אחד אני חותך אותך שמעת? " הנהנתי עם הראש והוא הסיר את הסרט מפי.
"עכשיו תגיד לי בבקשה איפה הכסף" , האמת שמרוב המכות לא הצלחתי לארגן מחשבה אחת בראש, כל מקום בגוף שלי צעק כאב וכמה עצמות שבורות חתכו אותי מכאבים. לא הצלחתי להוציא הגה מהפה... האיש עם השיער הכסוף מילמל משהו לעצמו, ואולי גם לי... הוא הסתכל לי בעיינים ושאל אותי ..."אתה יודע מי אני?"... הנעתי את ראשי לשלילה...
"למה שתדע , ילד טוב כמוך... לא מכיר את עולם הפשע... אתה לא מבין עם מי הסתבכת ילדון, זה לא לרמה שלך, הקמתם פה עסק משגשג וחשבתם שאתם יכולים לגרוף רווח ולהעלם, אבל זה לא עובד ככה , לא כל עוד אני עומד בראש משפחת הפשע מספר אחת בישראל". הוא קם מהכיסא והסתובב אל עבר הבריון, אמר לו משהו והבריון יצא מהחדר... הוא הסתובב אליי חזרה עם כשאקדח בידו הימנית ומכיס מעילו השמאלי הוא הוציא משתיק קול. הרגשתי שיתוק מוחלט, כבר לא היה שום כאב בגוף שלי... הרגשתי השלמה... בזמן שהוא הבריג את המשתיק קול ראיתי את כל החיים שלי חולפים לי מול הפנים, הכל חלף בתמונות , הגן , אמא , אבא, חברה ראשונה , חברים... הדבר הבא שראיתי זה את הקנה של האקדח מוצמד לי למצח... " אני שונא את זה" אמר האיש עם השיער הכסוף... " אני ממש שונא את זה , שלא תבין אותי לא נכון... אני אהרוג אותך אם לא תגיד לי איפה הכסף נמצא" השתיקה נמשכה , רציתי לצעוק איפה הכסף אבל נהייתי אילם, הייתי שרוי בטרואמה ששיתקה אותי... הייתי משותק .
דקירה קלה במצח ....צללתי למעמקים , ראיתי איך אני נבלע באוקיאנוס ולאט לאט האור כבר לא נכנס לעומקים האלה ... הקולות נהיו עמומים כשאני ממשיך בצלילה לעבר תהום ללא תחתית... צליל אחד כן חדר מעבד למים ... הקול של אורן....זאת היתה לחישה שהלכה וגברה... הרגשתי את גופי מתנוענע לכל עבר בעודי נחנק ... לפתע קמתי בבהלה... כולי מלא מים! ראיתי את אורן צוחק כשהוא מחזיק כוס ריקה . "אתה ישן כמו פיל , שעה ניסיתי להעיר אותך , נדב הלך ממזמן ורק אתה נרדמת לי פה בסלון, קום כבר השעה שלוש בלילה"
רק חלום, זה היה רק חלום ... לעזאזאל זה נראה אמיתי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
