אז כן, סוף סוף אפשר להגיד שהחופש בשבילי התחיל באופן רשמי. לפני שבוע וקצת סיימתי את הבגרות האחרונה שלי לשנה זו. ועכשיו, אפשר סוף סוף לנוח קצת מכל הכאב ראש הזה ולהשלים הרבה שעות שינה חסרות, כמובן. האמת שזה עוד לא נקלט אצלי בכלל שאין איזושהי בגרות שצריך להתכונן אליה בזמן הקרוב. פתאום זה מרגיש נורא מוזר. אבל אני מניחה שאני כבר אתרגל לזה.
ובכל זאת, קרה משהו בשבוע האחרון שהצליח לקלקל לי את השמחה. אני מדברת, כמובן על החזרתם של שניים מהחיילים החטופים שלנו, אודי ואלדד. באותו בוקר ראיתי את המבזק מתחילתו. ונשבעת לכם, שאפילו לא לרגע אחד חשבתי לעצמי שהם כבר מתים. ולמרות שהיו כאלה שאמרו שאין סיכוי שהם חוזרים בחיים, אני האמנתי. וברגע שהגיעה המכונית עם הגופות שלהם, אני מודה שלקח לי כמה זמן כדי באמת לעכל את מה שאני רואה. כל כך התאכזבתי שישראל מחזירה להם אסיר שנידון לשישה מאזרי עולם ואיתו עוד כמה אסירים ולפחות 200 גופות. ומה קיבלנו בתמורה, שני גיבורים, אבל מתים. פשוט כל כך כעסתי באותו רגע על המדינה, ועכשיו הם מבקשים פי שניים על גלעד שליט. אני יודעת שזה לא הגיוני לוותר להם כל הזמן, אבל חייבים לעשות משהו כדי שזה ייפסק האנשים האלה הם פשוט גיבורים שבזכותם אנחנו עדיין נושמים היום, וככה קטפו אותם מאיתנו. פשוט כל כך לא פייר. אבל לפחות אנחנו יודעים שהם חזרו לישראל, ועכשיו הם יקברו בכבוד שמגיע להם.
אני מניחה שזה הכל להפעם.
אה, ויש גם עיצוב חדש. דעתכם תתקבל בשמחה.
חבל שזה מה שקרה, Ira the sheepy.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
