אני לא בטוחה מה לחשוב יותר
יש כל כך הרבה שלא נראה לעין שזה פשוט מביש כששופטים אנשים
אבל זה לא בשליטה.. אני לא סובלת אותה,כלומר,תראו! איך היא לבושה?
ממש לא בוגרת.. הוונאבי אימו המעפן הזה!זה לא יכול שלא להשפיע על ההתייחסות
וזה בכלל לא ספציפי... פשוט כל כך ברור שההופעה משקפת תוכן
וכשזה אימו כדי להיות אימו, אני לא מסוגלת שלא לסלוד מאותו בן אדם לגמרי
שלא לדבר על פרחות שלובשות סט של חולצה+מכנסיים בהתאמה
אבל זה כל כך מבלבל כשמנסים למצוא את זה ולמה בכלל אני כל כך מתעקשת לחפש?
עם יש מצב שבו הוא פשוט מנסה לבחון את האפשרות בדרך שאני הכי מעריכה בעולם
ומצד שני זה יכול להיות פשוט כל כך ריקני ואפילו בזבוז לחשוב על זה,
אני בעד לתת להכל צ'אנס כל עוד הוא מחייך,אבל לא חיוך של פוסטמות..
*דרך ממש מוזרה להתחיל פוסט*
אז יצאתי והגעתי ובירכתי ואכלתי והתיישבתי וצפיתי וראיתי ונרדמתי והתעוררתי וניגשתי וקיבלתי
ושוב קיבלתי והתבוננתי ותהיתי ושמחתי וצעקתי וכעסתי והגעתי..
אז מה שאני אוהבת לעשות כדי להרגיש נקייה זה פשוט לסדר את החדר ולשנות משהו נורמאלי
והבנתי שזה לא בסדר מה שאני עושה לעצמי אבל אני לא יכולה להפסיק
ואני מרגישה כל כך פתטית לגרום לעצמי לעשות דברים שדורשים מחשבה וכוח רצון ואז להתאכזב
כי הם לא השיגו לי את מה שאני רוצה, הם לא אמורים להשיג את מה שאני רוצה.. אבל ככה אני עושה
לעצמי שזה נורא.
אוקי נטע,עם תהפכי את הגרב לפני שאת מקפלת אותה אז אמא תסכים שקרני תבוא לישון פה היום.
וזה לא קורה. כשזה מצליח אני בטוחה שזו הסיבה כשלא אז, כנראה שבגלל שהבטחת לעצמך אחרת ושחכת
לקפל גם השניה, אני יודעת שזה לא נכון אני פשוט יודעת כי יש בי הגיון שאפילו חוסם ממני לדמיין לפעמים
או להפסיק לשקוע במחשבות כשאני עושה יוגה אבל אני לא מצליחה שלא להניח למחשבה
יש ליכלוך על הריצפה, אם תרימי אותו יהיה לך יום טוב,לא נכון.. אבל אני חוזרת ומרימה.
למה למחשבה שלי יש דרך חיים משל עצמה שחופרת עמוק בכל נתון ובוחנת גם את מה שלא מגיע לו, כוס.
אבל אני אוהבת כשאני יוצאת לרחוב ומתנדנדת בבוקסר על הנדנדה שבגן השעשועים שבקצה הרחוב
כשקר והשכן החתיך עובר ומסתכל בשאלה- רק כי זה משהו שאני לא עושה לעיתים קרובות.
גם כשאני יוצאת עם הכובע האירי הקטן (שאצל פותם) על הראש כי אני שוחכת שהוא שם והנה במקרה
עובר לו שוב השכן החתיך שכבר מזמן לא בטוח עם הכל בסדר איתי.
וגיליתי שהרבה אנשים שאני מכירה ללא רצוני קוראים פה כמו החברים של לי פוגל או אנשים מהבצפר
ורעות לשעבר.. או עדיין.
בתור התחלה מחקתי לי את כל האנשים שיש לי את הבלוגים שלהם והם לא חברים..
ו-היי..תגידו לי שאתם מודעים לקיומו של הבלוג!כמו סתיו!שאולי אני לא ממש מאמינה לו והוא כן קורא כאן
אבל לא לעשות לי"מה יש לך בלוג??!" כי זה ממש צפוי שאתה קורא פה *אהמאנטוןאהמ?*
ולמה לעזאזל כל הסופר מגה כוסיות של השכבה חברות שלי???
ואבא טס לסקיי>>::
אני הולכת לקרוא "בדרך להיות" ולצייר-כי זה כל מה שיש לי וזה עושה לי את היום ויש לי מוזה מטורפת
אבל חרא סורק:
חייבת לעשות:
-לפרסם(לפנסםXDכמו דניאל) מתישהו את הסיפור שדניאל האימו\סופר חנון כתב לי במסנג'ר
-עבודות בצבע ליפתח או כמו שגיא הוט קורא לו- ירצחD::
-אלבום תמונות לאירלנד!!
-לחשוב על מתנה ל
בליס ליומהולדת!!!#$ אוף, יואל בטוח יביס אותי ;_;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PETA
