תנסו להבין

חזרתי מפולין והיה בזונה!

חוויתי את האלכוהול הזול שלהם, את הסיגריות המגעילות ובעיקר את השואה שלנו.

תוך כדי שילוב מופתי של חווית האלכוהול והשואה כתבתי שם שיר

כל מילה שנאמרת קופאת

באוויר ריח ואווירה של מוות

סערת רגשות בקור הנורא

אבל הלב חם כמו מדורה

והבלבול מטפטף כמו הגשם

והכאב דוקר כמו הדשא

מסביבי יש אנשים כמו חול

ומפחד לחשוב מהו העפר סביבי

והרוח מנשבת בעצים

כי אנשים נפלו פה כמו עלים בשלכת

כאן אני מבולבל ולא יודע אם ללכת

רוצה להשאר איתן כמו מתכת

כשהברד הקפוא מכה

בין האנשים את עצמי אני לא מוצא

וכבר לא יודע מה אני רוצה

וממש לא בטוח, מה עם עצמי אני עושה

רוצה רק לדעת אם זו גאווה

או הרגשת הרחמים שבי גואה

הנשמה בוכה

אבל העין נותרה יבשה

בין העבר,בין עצמי וההווה

את עצמי אני לא מוצא