תנסו להבין

הזמן עובר כל כך מהר כשיש מסגרת פתאום, אבל אני מתגעגע למסגרת הישנה, למסגרת של הטלוויזיה ולא של בצפר. 

הזמן עובר וזה מרגיש שהוא לא הולך לשום מקום כאילו נתקע.

עצוב לה אז היא שותה

כואב לה אז היא בוכה

נהיה לה רע

וכך סתם היא נשברה

ולכל הכיוונים היא עפה

עכשיו קשה למצוא את הרסיסים

ואני עוד מחפש לה דבק

אבל הפתרון הוא הוראות

כי היא לא יודעת איך להרכיב את עצמה

ואתה נקודת ההתחלה

היא עוד לא מצאה

והיא מתחילה לשכוח את מה שהיא חיפשה

אולי זה בלב אולי זה במח

כנראה שהיא הספיקה לשכוח

ולחפש, כבר אין לה כח

ועכשיו רק לעצמה היא רוצה לסלוח

ונשבר לה אז היא פרסה כנפיים

והיא עוד מנסה להגיע עד השמיים

אך היא עמוק מתחת למים

ובמקום לטוס היא צוללת בינתיים

אולי יום אחד תמצא עצמה בין ארץ לשמיים

או בין ראש לרגליים