אם אי פעם תהיה לי ההזדמנות להחליט על החיים שלי, אני יודע שאבחר לחיות בקצה של עיירה קטנה בבית מבודד וקטן ללא צורך לצאת הרבה מהבית, רק אני אשתי והילדים.
לחיות בשקט, ולמות בשקט, אין צורך שאף אחד ידע שהייתי קיים.
אין צורך שאנשים ידעו שאני כאן ויטרידו את מנוחתי.
כל מה שחיפשתי זו פשטות. כל מה שרציתי זו שלווה.
כרגע אני עץ עקור. מתגלגל במורד מדרון, נשבר, הרוח מטלטלת אותי ממקום למקום בסערה שלעולם אינה פוסקת.
מתי אוכל לחזור הביתה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
