כשתתחיל הספירה לאחורהפלאפון, הקרינה, וחדר המנתחים |
כינוי:
Numark בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
החוש שהלך לאיבוד
יצור מבולבל אני, ואודה מאוד למי מכם בעל התובנות בנושאי הנפש שיוכל לשפוך אור על מצבי.
לפני לא פחות משנה השתנה משהו בכימיה של מוחי, ונברא צורך חדש שלא היה קיים בי עד אז - רצון עז להכיר אנשים חדשים ולחזק קשרים ישנים.
לצערי, בשבועות שעברו מאמצע פברואר ועד היום, בהדרגתיות, הפסקתי לסרוק אחר
ריגושים בעולם החיצון. הצורך המדובר נעלם, הלהבה כבתה, הרצון פסק - ונותרה רק הידיעה המעיקה שכבר לא אכפת לי כבעבר.
רוב חיי לא הייתי אדם המרבה לצאת מהבית ולחפש נחמה בחברת אחרים, וחוסר החשק למגע אנוש אינו חדש לי, אבל אני מרגיש רע מבעבר, כמעט אשם בעוון פשע נוראי.
בושה עוטפת אותי, ואין סיבה שלא. אני מתנהג כמו ילד! תינוק בלתי ניתן לסיפוק שמאס
בעוד צעצוע חדש, טרם שקע שוב באומללות שגרתית.
לפני שתמהרו לקבוע - אני לא מוכן להגדיר את המצב הזה כדיכאון. מטבעי אני אדם נורא פסימי ואני מפציר בכם לא לדאוג - מחשבות אובדניות וחשוכות לפי ידיעתי נותרו בגבולות הנורמה.
מדובר בחיה אחרת לגמרי.
רציתי מאוד להשתמש בהקבלה נפוצה שהולכת כך:
ילד לא יבכה על חוסר בממתק עד שיביאו לו אחד ויקחו אותו ממנו.
אך במחשבה שניה אני מרגיש שלא איבדתי דבר מוחשי כמו ממתק, אלא חוש, את חוש הטעם, איני מוצא עוד טעם בחיי חברה!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
