כשתתחיל הספירה לאחורהפלאפון, הקרינה, וחדר המנתחים |
כינוי:
Numark בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
הגדה של פסח
פסח לא מדבר אליי מבחינה דתית-מסורתית. גם אם אי פעם קרה סיפור המעשה, הזמן שחק כבר ממזמן את האמת והרבנים סתתו את האג'נדה הפרטית שלהם ממה שנשאר. במקום להתעמק בהגיגים פואטיים חסרי משמעות אודות שטויות בדיוניות אשריץ פניני חוכמה בהקשר של החגיגה הסובבת את הבולשיט.
נקודות ציון בשנה מעין אלו, אם בכלל, עוזרות לי למשש את המעבר של הזמן. כפי שיום ההולדת מזכירה לנו שגדלנו בשנה, פסח מזכיר לי שעברה שנה מאז.. טוב, פסח שעבר.
הזכרונות שלנו הם הכלי היחידי שיש לנו לחוש זמן, אני חושב. ואני זוכר שבעודי יושב בשולחן ליל הסדר אשתקד מצאתי עצמי מהרהר דווקא על העתיד ולא על העבר. באותה התקופה הייתי עדיין בשוק צבאי, וחשבתי על חומת הזמן העבה הניצבת ביני ובין החירות. הסתכלתי על הסועדים, רובם מבוגרים, אחרוני הבייבי בומרים, וקומץ צעירים. בלי להפלות על סמך גיל שיערתי בלב מי ימצא את מותו עד ליל הסדר הבא. מי יאבד את גפיו ובראשו של מי מתפתח גידול סרטני. איך זה הגיוני שנשמור על שלמות במשך עוד שנה? בניגוד להשערות הפסימיות שלי כבר שנים שלא חווינו טרגדיה אמיתית. פעם בחצי עשור אב בית אקראי מת בשיבה טובה.
רוח רעה נשבה במוחי, יכול להיות שאני באמת מייחל לאסון, לשואה. כמה חולה אדם צריך להיות בשביל להרהר בדברים כאלה. יותר מדי זמן לא קורה כלום, ואני נוטה להסכים עם סרטי הוליווד אפוקליפטיים, בני אדם פורחים רק במקומות מדושנים בזוועות. ללא מבחן יכולת אמיתי לגוף, לנפש או לשניהם השפיות שלנו נובלת בהדרגה, הן ברובד הגלובלי והן באישי. אפילו אם אני טועה, לכל הפחות מדובר בחידוש תהליך האבולוציה שהתנוון ממזמן בגזע האנושי.
אני מודע לעובדה שאני כותב בנוסח של גאון מרושע. אל תדאגו, אני לא גאון (אפילו לא חכם), העולם בטוח.
נחזור לשנה הנוכחית.
השנה הצטרפה תינוקת חדשה לשולחן הסדר, תוצר של בת דודה מדרגה שנייה וידיד הומו שלה שרצו לגדל ילד בלי להתחייב לאדם שלישי. היא מקסימה וטיפחה את האופטימיות שצמחה בליבי בהדרגה במהלך השנה האחרונה (לקוראים הותיקים - אכן בשנה האחרונה אני יותר אופטימי מבדרך כלל, אפילו שאני עדיין מתבכיין הרבה ורואה שחורות כל הזמן). ההומו, שהתווסף גם הוא אל שולחן הסדר, גם מקסים. כמעט בכל פעם שהוא פתח את הפה שקלתי ברצינות להכריז על עצמי כביוסקסואל. זה אף פעם לא קרה לי בעבר... אבל אני לא מכיר אף הומו חוץ ממנו. תמיד ראיתי את עצמי מחוספס מדי בשביל להמיר או להרחיב את ספקטרום המיניות שלי, אבל בנושא הזה אני לא רוצה להתעסק יותר מדי.
זה כל מה שיש לי לכתוב בנושא.
בעול כורחי נגעתי קצת בשטויות של פסח כשהרהרתי לגבי הצורך שלנו באסון, עמכם הסליחה. בינתיים אני בבית ומבלה מעט עם המכרים והידידים. אולי בשנה הבאה אתעמק יותר בהווה.
שלכם,
איש טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
