כינוי:
Numark בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2010
שעתיים אחרונות
רוב עם ישראל עדיין שקוע עמוק בחופשת הפסח, ובעוד פחות משעתיים אני יוצא לבסיס שלי אי שם בצפון.
זה טבעה של עבודה במשמרות, כבר שנה וחצי שאני חי חיים כפולים, לפי המספרים!
באזרחות אני יותר נינוח עם החברים שלי, פחות דרוך, ולא ממהר לשום מקום. בצבא אני עצבני, ממורמר, ואם אנשים שאני לא סובל מעזים לעמוד בדרכי לא אהסס לשדר להם שאני לא סובל אותם. הם בתורם לא יהססו להמשיך ולעלות לי על העצבים, סביר להניח שבמודע. אחת מתכונות היסוד שלי כאדם, שבאה לידי ביטוי גם באזרחות וגם בצבא, היא שידור תמידי של חוסר בטחון. כמעט כל בני האדם, גם ערסים וגם אנשים שבמבט ראשון נראים נחמדים, ישמחו לתפוס טרמפ על גבו של מי שנראה להם חלש. בתור אדם המגדיר עצמו כאבוליציוניסט אני יכול להבין אותם, מי לא ירצה לחזק עצמו מול הכנופייה שלו וגם מול ציפור הנפש האישית והפתטית שלו. זו פעולה הישרדותית טהורה.
אני שונא עימותים, ולא אוהב להתרברב, או לפתוח את ליבי. אין לי חזות מפחידה, אני יחסית קטן מימדים ותמיד לבוש כאחד האדם. אולי משהו בתווי הפנים שלי יוצר איזה מראה של אדם הסבור שחרב דמוקלס תלויה מעליו באופן תמידי. חברים ויריבים כאחד נוהגים לראות את זה בדיוק כפי שאני רואה את זה, ולעתים להקניט אותי תוך כדי ידיעה שתגובה ראויה לשמה לא תגיע (מפאת חוסר רצון להתעמת). פולחן האישיות הקבוע הזה של אותן רכיכות, והמחסור בתגובה הולמת, ככל הנראה גורם לי להראות אפילו יותר חסר עמוד שדרה. הם הרכיכות ללא צל של ספק, אבל עבורם אני לגמרי חסר חוליות!
יכול להיות שאני קצת מודאג מהמצב, אחרת לא הייתי מפרסם מאומה, אבל אני לא מתכוון לפעול לגביו. אני אוהב את העובדה שאני לא רברבן, שאני מסוגל לשמור דברים בבטן, להאבק ביצרים חייתיים. התשלום אינו גבוה כפי שמשתמע מן הכתוב. אנשים קטנים מתחזקים בזכותי (אני משתדל לא לנטור טינה), ולעיניי חלק מהבריות אני נראה כאבן, דבר יציב שאפשר להשען עליו.
בניגוד מוחלט לכל מה שכתבתי לפני כן - לפני כשלושה ימים, התווכחתי בפרהרסיה עם חבר קרוב לגבי חג הפסח, אכילת כשר, הפרדת הדת מהמדינה וזכות קיומה של ארץ ישראל. צעקתי, גרמתי לו לגמגם ולזרוק סיסמאות ריקות מתוכן לאוויר הפתוח - ניצחון מובהק בקרב מילולי עקוב מדם. לא אהבתי לחשוף את הלהבה, שני אנשים אמרו לי שזו הפעם הראשונה שהם ראו אותי עצבני (לא הייתי עצבני אבל הטונים היו גבוהים, זה ידוע שהצדק נמצא תמיד בצדו של האדם הרועש ביותר בשיחה). אולי זה היה בריא, שיראו שאני מסוגל להגן על הדעות שלי.
זה מאזן שאני גאה בו - בפן האישי אני אספוג כל עלבון, אבל לא אתן לאיש לפגוע באמונות שלי ללא מאבק ראוי.
גיליתי בזמן האחרון שאני מפחד מדחייה, ואולי בנושא זה הבטחון העצמי שלי לוקה בחסר. אני מסתובב כל כך הרבה סביב המטרה שלי לפעמים, עד שהמומנטום צונח והחשק להשיגה מתפוגג. בין אם מדובר בבקשת טובה אישית ממכר או רצון להכיר מישהי לעומק, כמעט תמיד אני אעדיף לשלם את הקנס ולא לדבוק במשימה.
עכשיו נותרה שעה לישון, אבל אני שמח שפרסמתי את הפוסט הזה, חושפני מעט, אבל מה הסיכויים שאתם מכירים אותי?
שבוע טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
