כשתתחיל הספירה לאחורהפלאפון, הקרינה, וחדר המנתחים |
כינוי:
Numark בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
קרה לכם פעם?
אני אשם חלקית במשגה קטן, ויש לי חיזיון שגורמים עויינים מבקשים להקצין את האשמה ולהפוך אותי לשעיר לעזאזל. חיזיון מגובה בעובדות.
יש לי מפקד חדש שאוהב לצעוק ולהרים את הקול. הוא הגיע מה"מלחמה" ומנסה לחולל מהפכה במוצב הג'ובניקים שלי. אני מחכה שיעז להפנות זעמו כלפיי. לצערי, סבורני שאני החייל היחיד שלא הוציא גימל אחד במשך כמעט שנתיים. אני חייל טוב, ולכן אם וכאשר הוא ירגיש צורך להרים את קולו עליי אני אתקפל מהבסיס שכוח המוסר הזה. כשרק הגעתי לבסיס הייתי מותסס, חיכיתי לגלות כמה הפלאפלים יבקשו להזיק לשלוות הנפש שלי רק כדי שאוכל לעבור למקום אחר. זה לא קרה, וכ20 חודשים קדימה אני עדיין כאן. אולי עכשיו זה יקרה.
אני מסייר בבלוגים של הטבעות בהן אני חבר, ומדי פעם אני מוצא בלוג שאני כמעט בטוח (או בטוח לגמרי) שאני מכיר את מחברו. בדרך כלל הכותב של הבלוג לא יחשוף פרטים ישירים על חייו אבל יציין אנשים שהוא מכיר ואירועים בהם נכח שחופפים לחיי. מדובר בעשרות אנשים שאני יודע על קיומם ועל קירבתם להילה המוזהבת והחמימה הנקרנת ממני (או משהו בסגנון). חלקם אולי יודעים מי אני, אבל לא מכירים אותי. ואלו מהם שמכירים אותי לא מבינים אותי. השהות בישראבלוג מהווה תזכורת מתמדת לכך שביליתי את מרבית נעוריי בתוך ערפל חברתי. כבר כמה פוסטים שאני מתחבט ביני ובין עצמי אם מדובר פה ביתרון או בחסרון על כלל האדם.
ועוד דבר! כשאני קורא בבלוג של מישהו בן גילי, לעתים אני נחרד לגלות שמדובר באדם אינטיליגנט, שאפתן, רהוט ומחונן. בתת מודע שלי, וכנגזר מתחילתו של המשפט כנראה שגם במודע שלי, אני אדם סנוב ומתנשא. עד כמה שאני מתלונן על מצבו השפל ורדידותו של העולם שלנו, אני מפחד מהעובדה שישנם אנשים חכמים ממני, עם רעיונות טובים יותר ויכולת עילאית לנסחם. אנשים ראויים לשבח שאפשר לגנוב מהם פילוסופיות חיים, תפישות עולם ומשפטי מפתח מנצחים. אני תמיד מחפש שגיאות כתיב, טעויות בדקדוק ובניסוח, כל דבר שיעיד שהאדם שאני קורא את כתביו אינו מושלם. כשאני מוצא כאלה, ואני תמיד מוצא, אני פולט אנחת רווחה. יש בי תחרותיות נסתרת. מדובר בסוג של שאיפה חולנית, בהעדפה להיות המלך של עולם נחרב מאשר נתין בממלכה עם תקווה.
אז כן, ציירתי את עצמי בפוסט זה כמגלומן מעורר רחמים! לפחות יש לי את הכנות הזאת. הפכתי את הבלוג הזה לבית השימוש של הנפש שלי. זו המטרה הנעלה ביותר שאני יכול לחשוב עליה עבור בלוג.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
