6/2010
איש הלילה
אני מתחיל להנות מהלילות כאן. גיליתי שמחשב נייד וגיטרה מספיקים בהחלט על מנת להסב לי אושר. בשבוע השני אורבות לי זוועות כמו עבודה שאני לא אוהב, חוסר שעות שינה, פדיון חובות והתעמתות עם בנקאים. לא עוברים כאן הרבה אנשים בלילה, אני מקשיב לWild Horses בשלווה ובפעם הראשונה מאז שאני זוכר את עצמי השלווה הזאת לא מופרת עד לסוף השיר. מדי פעם דופק בדלת חייל על מנת לברר אודות מידע חסר תכלית או לשאול שאלה שאין לי עליה תשובה, ואני כמעט בטוח שהוא פשוט מבקש לנפץ את האשליה החלומית הזאת, שאני האדם האחרון על פני כדור הארץ. עשר שעות רצופות ביממה של שקט נפשי, יממה שמתוכה אני מבלה עשר שעות אחרות בשינה וארבע שעות באכילה. איך אנשים מסוגלים להנמס מחום במשמרת היום, ולאחר מכן להתחנן ממני לא להכריח אותם להיות כאן בלילה. מי העלוב שמבקש את תשומת לבם של הניאנרדרטלים של הבסיס ובוכה אם ולאחר שהם משאירים אותו לבדו?
זה לא שהייתי רוצה להתקע באי בודד עד לסוף חיי, פשוט רוב האנשים שאני מכיר הם פוצים שאיני סובל. מעט הטלפונים שאני מקבל מחברים הם די והותר בשבילי, הידיעה שאנשים רחוקים עדיין זוכרים שאני יושב לבד בראש גבעה בקצה הארץ מחממת את לב הגרינץ' שלי. הלוואי והייתי מוצא את האיזון הזה מוקדם יותר בחיים.
אבל לא הכל בסדר במדינת איש הלילה. דווקא כשאני נמצא בבית, הרחק מהמקום הבודד הזה, אני פתאום מרגיש שאני חייב מישהו לדבר איתו ולהרשים אותו. על בסיס יומיומי אף אחד לא זמין, אף אחד לא בחופש וכולם עסוקים. אני מתחרט על האנטיפטיות הגלויה שלי בימים בהם לכולם היה זמן בשפע ורצון להכיר אנשים חדשים. עכשיו כבר יכול להיות שכל הקלפים שלי נטרפו. אולי טוב שכך, אני לא מסוגל ליזום שיחה או לזרום עם אחת, ואין בי דבר או חצי דבר שיכולים להרשים נפש חיה.
אני מוכרח למצוא מישהו שילמד אותי לנגן בגיטרה כמו שצריך כשאני בשבוע האזרחות. אני יודע כבר עשרות אקורדים וכמעט עשרים שירים, וכל יום שעובר אני מרגיש ושומע שיפור מהותי בנגינה, אבל אין לי מושג לאן אני מתקדם מכאן.
לפני יומיים חלמתי חלום מלא בגאוניות ובהברקות וכשהתעוררתי אמרתי לעצמי שאני מוכרח לרשום את כל הפרטים כי חלומות כאלה יש פעם בחיים. אבל לא היה עט בסביבה, וכבר שכחתי על מה החלום היה, אבל אני בטוח שהוא היה מאוד מהותי.
כתבתי קצת יותר מדי. הלוואי והייתי מסוגל לפטפט כל כך הרבה במציאות, נראה שזו תכונה שאנשים רבים מעריכים. אחרת איך זה הגיוני שדווקא האנשים שפולטים הכי הרבה שטויות הם גם הכי פופולארים?
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
