כינוי:
Numark בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הגדה של פסח
פסח לא מדבר אליי מבחינה דתית-מסורתית. גם אם אי פעם קרה סיפור המעשה, הזמן שחק כבר ממזמן את האמת והרבנים סתתו את האג'נדה הפרטית שלהם ממה שנשאר. במקום להתעמק בהגיגים פואטיים חסרי משמעות אודות שטויות בדיוניות אשריץ פניני חוכמה בהקשר של החגיגה הסובבת את הבולשיט.
נקודות ציון בשנה מעין אלו, אם בכלל, עוזרות לי למשש את המעבר של הזמן. כפי שיום ההולדת מזכירה לנו שגדלנו בשנה, פסח מזכיר לי שעברה שנה מאז.. טוב, פסח שעבר.
הזכרונות שלנו הם הכלי היחידי שיש לנו לחוש זמן, אני חושב. ואני זוכר שבעודי יושב בשולחן ליל הסדר אשתקד מצאתי עצמי מהרהר דווקא על העתיד ולא על העבר. באותה התקופה הייתי עדיין בשוק צבאי, וחשבתי על חומת הזמן העבה הניצבת ביני ובין החירות. הסתכלתי על הסועדים, רובם מבוגרים, אחרוני הבייבי בומרים, וקומץ צעירים. בלי להפלות על סמך גיל שיערתי בלב מי ימצא את מותו עד ליל הסדר הבא. מי יאבד את גפיו ובראשו של מי מתפתח גידול סרטני. איך זה הגיוני שנשמור על שלמות במשך עוד שנה? בניגוד להשערות הפסימיות שלי כבר שנים שלא חווינו טרגדיה אמיתית. פעם בחצי עשור אב בית אקראי מת בשיבה טובה.
רוח רעה נשבה במוחי, יכול להיות שאני באמת מייחל לאסון, לשואה. כמה חולה אדם צריך להיות בשביל להרהר בדברים כאלה. יותר מדי זמן לא קורה כלום, ואני נוטה להסכים עם סרטי הוליווד אפוקליפטיים, בני אדם פורחים רק במקומות מדושנים בזוועות. ללא מבחן יכולת אמיתי לגוף, לנפש או לשניהם השפיות שלנו נובלת בהדרגה, הן ברובד הגלובלי והן באישי. אפילו אם אני טועה, לכל הפחות מדובר בחידוש תהליך האבולוציה שהתנוון ממזמן בגזע האנושי.
אני מודע לעובדה שאני כותב בנוסח של גאון מרושע. אל תדאגו, אני לא גאון (אפילו לא חכם), העולם בטוח.
נחזור לשנה הנוכחית.
השנה הצטרפה תינוקת חדשה לשולחן הסדר, תוצר של בת דודה מדרגה שנייה וידיד הומו שלה שרצו לגדל ילד בלי להתחייב לאדם שלישי. היא מקסימה וטיפחה את האופטימיות שצמחה בליבי בהדרגה במהלך השנה האחרונה (לקוראים הותיקים - אכן בשנה האחרונה אני יותר אופטימי מבדרך כלל, אפילו שאני עדיין מתבכיין הרבה ורואה שחורות כל הזמן). ההומו, שהתווסף גם הוא אל שולחן הסדר, גם מקסים. כמעט בכל פעם שהוא פתח את הפה שקלתי ברצינות להכריז על עצמי כביוסקסואל. זה אף פעם לא קרה לי בעבר... אבל אני לא מכיר אף הומו חוץ ממנו. תמיד ראיתי את עצמי מחוספס מדי בשביל להמיר או להרחיב את ספקטרום המיניות שלי, אבל בנושא הזה אני לא רוצה להתעסק יותר מדי.
זה כל מה שיש לי לכתוב בנושא.
בעול כורחי נגעתי קצת בשטויות של פסח כשהרהרתי לגבי הצורך שלנו באסון, עמכם הסליחה. בינתיים אני בבית ומבלה מעט עם המכרים והידידים. אולי בשנה הבאה אתעמק יותר בהווה.
שלכם,
איש טוב
| |
חזרתי מסרט
חזרתי הרגע מהסרט "שרלוק הולמס", הסרט הראשון בהרבה זמן שיצא לי לראות יותר מפעם אחת בקולנוע.
הצפייה השנייה בסרט לא נעשתה בהכרח משום שהוא איכותי יתר על מידה, אלא בגלל שהייתי זקוק לתרפיה שניתן לקבל רק בזמן שהייה בחדר גדול וחשוך עם מספר מכרים תוך כדי צפייה בתמונות רצות. צפייה בסרט על המסך הגדול היא כמעט הזמן היחיד בו אני מצליח לנקות את קו המחשבה שלי מהבעיות והחרדות שלי.
וחוץ מזה, התאום הרשע של סטיב קארל וסצנות המכות שגאי ריצ'י כל כך אוהב לביים הצליחו להביא אותי לסוג של רוממות רוח בצפייה הראשונה, ומי יוותר על הזדמנות לשיפור מצב רוחו בתקופה שכזו?
הסרט היה מהנה, והייתה לי הזדמנות לשים לב לרמזים מטרימים שקשה להבחין בהם לפני שיודעים מה יקרה מאוחר יותר. ובכל זאת, משהו העציב אותי ביציאה הזאת, אפילו קצת הפחיד אותי.
עוד לפני שנכנסתי לבית הקולנוע כבר חוויתי סוג של מועקה נפשית שהצליחה לחדור אל הרובד הפיזי ולהפוך את הבטן שלי מרוב עוצמתה; כמות הערסים והליצנים שהתאספו במרכז המסחרי אליו נסעתי הייתה עצומה בגודלה... מזמן לא התעמקתי בסוגיה כל כך גלובאלית - העולם מלא בראשי כרוב, מטומטמים, ונדליסטים שנראה שכל מטרת קיומם היא להפוך את חווית החיים לבלתי נסבלת בשביל הסובבים אותם. חשבתי שאולי הם מתרבים, ואין לי מה לחפש בעתיד האנושות כי בכל מקרה בסוף האנשים הרגילים ייכחדו וישארו רק קופים למחצה שיעסקו בחיטוטי אף וגירודי ישבן עד סוף הזמנים, או לפחות עד שמטאוריט גדול מספיק יאדה את כולם.
עד כמה שאני אסתכן בלהשמע זקן אני חייב לציין שאני לא זוכר את העבר כל כך אפל, כל כך מלא בטמטום ובצחנה של החברה האנושית. העולם תמיד היה מלא בחרא, ומנקודת מבט מדעית אני בספק אם יש הבדל סטטיסטי משמעותי בין כמות הפיגור של היום לכמות הפיגור בכל תקופה אחרת בהיסטוריה.
אני חייב להסיק מכך שתפישת העולם שלי השתנתה עם השנים, או שבכל רגע נתון אני חושב שהמצב של האנושות הוא בשפל המדרגה, ושוכח או מדחיק זכרונות עם עדויות למצב גרוע באותה מידה אם לא יותר - ובכך גורם לעבר להיראות זוהר יותר באופן תמידי. האמת היא בטח ערבוב של שני הגורמים הנ"ל.
עם זאת, גם אם המגמה של ההדרדרות היא אשליה - המצב עדיין מדכא להחריד, ואני עודני עומד ניצב בפני בעיה קיומית.
אז מה עושים במצב כזה? איך אפשר לנשום נשימה נוספת מבלי להזיל דמעה?
האופטימיסטים יכולים לחשוב שהאבולוציה תבטל את הטמטום האנושי אבל לצערי נראה שבימינו כמה שאתה חושב פחות אתה מתרבה יותר, ולכן הסבירות שהברירה הטבעית תציל אותנו (בטווח הארוך מאוד בכל אופן) היא נמוכה.
הפסימיסטים יכולים לבחור בהתאבדות, שיגעון או באבל שקט על בסיס יומיומי (או בשפה עממית - דיכאון), גישה מקובלת לחלוטין וסביר להניח שגם הרציונלית ביותר.
הציניקנים בטח מסתכלים על העולם וצוחקים ובוכים וצוחקים ומגלגלים עיניים מדי פעם ובעיקר שמים מסיכה על עצמם ועל העולם כולו כדי להסתיר את האמת המפחידה הזאת ולתת לה צורה טיפה פחות מכוערת. הייתי רוצה לחשוב שלקבוצה הזאת אני משתייך, אבל יהיה זה יהיר לקטלג את עצמי ללא יעוץ חיצוני קודם.
יש גם את אלו שנראה שאינם מודעים לבעיה כלל פשוט כי הם לא חשבו או הביאו עצמם לחשוב עליה - ולהם אני מצדיע, הישג קשה לכל הדעות.
הדרך שתמיד רציתי לצעוד בה היא לדעת להלחם ולעמוד על שלי... לא לפחד מתופעות הלוואי, ההרסניות ללא ספק, שילוו שבירת מפרקת או פיצוח גולגולת של בן אדם שאני יודע שאינו ראוי להשתייך לגזע היחיד שמסוגל להתעלות מעל האינסטינקטים החייתיים ולהבין שהעולם יכול להיות יפה יותר אם רק כולנו היינו מתמקדים בטובת הכלל. הנאורים מביניכם רשאים להאמין שגישה שכזאת תוריד אותי לרמה של הערסים, אבל זו אמונה שאינני שותף לה ואני חושב שבהתחשב באלטרנטיבות זו הגישה היחידה שמביאה איתה פתרון חלקי לבעיה במקום ניסיון להתעלם ממנה.
זהו, זה כל החומר למחשבה שהצלחתי להנפיק לבוקר נפלא זה...
אני די בטוח שזה הפוסט הראשון של הבלוג, אין דרך טובה יותר לפתוח בלוג מאשר לקטר על העולם ולהודות שאין דרך ממשית לפתור את הבעיות שהקיום האנושי מביא עמו... אני מקווה שלא השארתי רושם של בן אדם דכאוני מדי - כמה מכם באמת לא חשבו מחשבות דומות במרוצת השנים?
שיהיה המשך סופ"ש מהנה!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
