לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כשתתחיל הספירה לאחור

הפלאפון, הקרינה, וחדר המנתחים

כינוי:  Numark

בן: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

איש הלילה


אני מתחיל להנות מהלילות כאן. גיליתי שמחשב נייד וגיטרה מספיקים בהחלט על מנת להסב לי אושר. בשבוע השני אורבות לי זוועות כמו עבודה שאני לא אוהב, חוסר שעות שינה, פדיון חובות והתעמתות עם בנקאים. לא עוברים כאן הרבה אנשים בלילה, אני מקשיב לWild Horses בשלווה ובפעם הראשונה מאז שאני זוכר את עצמי השלווה הזאת לא מופרת עד לסוף השיר. מדי פעם דופק בדלת חייל על מנת לברר אודות מידע חסר תכלית או לשאול שאלה שאין לי עליה תשובה, ואני כמעט בטוח שהוא פשוט מבקש לנפץ את האשליה החלומית הזאת, שאני האדם האחרון על פני כדור הארץ. עשר שעות רצופות ביממה של שקט נפשי, יממה שמתוכה אני מבלה עשר שעות אחרות בשינה וארבע שעות באכילה. איך אנשים מסוגלים להנמס מחום במשמרת היום, ולאחר מכן להתחנן ממני לא להכריח אותם להיות כאן בלילה. מי העלוב שמבקש את תשומת לבם של הניאנרדרטלים של הבסיס ובוכה אם ולאחר שהם משאירים אותו לבדו?

 

זה לא שהייתי רוצה להתקע באי בודד עד לסוף חיי, פשוט רוב האנשים שאני מכיר הם פוצים שאיני סובל. מעט הטלפונים שאני מקבל מחברים הם די והותר בשבילי, הידיעה שאנשים רחוקים עדיין זוכרים שאני יושב לבד בראש גבעה בקצה הארץ מחממת את לב הגרינץ' שלי. הלוואי והייתי מוצא את האיזון הזה מוקדם יותר בחיים.

 

אבל לא הכל בסדר במדינת איש הלילה. דווקא כשאני נמצא בבית, הרחק מהמקום הבודד הזה, אני פתאום מרגיש שאני חייב מישהו לדבר איתו ולהרשים אותו. על בסיס יומיומי אף אחד לא זמין, אף אחד לא בחופש וכולם עסוקים. אני מתחרט על האנטיפטיות הגלויה שלי בימים בהם לכולם היה זמן בשפע ורצון להכיר אנשים חדשים. עכשיו כבר יכול להיות שכל הקלפים שלי נטרפו. אולי טוב שכך, אני לא מסוגל ליזום שיחה או לזרום עם אחת, ואין בי דבר או חצי דבר שיכולים להרשים נפש חיה.

 

אני מוכרח למצוא מישהו שילמד אותי לנגן בגיטרה כמו שצריך כשאני בשבוע האזרחות. אני יודע כבר עשרות אקורדים וכמעט עשרים שירים, וכל יום שעובר אני מרגיש ושומע שיפור מהותי בנגינה, אבל אין לי מושג לאן אני מתקדם מכאן.

 

לפני יומיים חלמתי חלום מלא בגאוניות ובהברקות וכשהתעוררתי אמרתי לעצמי שאני מוכרח לרשום את כל הפרטים כי חלומות כאלה יש פעם בחיים. אבל לא היה עט בסביבה, וכבר שכחתי על מה החלום היה, אבל אני בטוח שהוא היה מאוד מהותי.

 

כתבתי קצת יותר מדי. הלוואי והייתי מסוגל לפטפט כל כך הרבה במציאות, נראה שזו תכונה שאנשים רבים מעריכים. אחרת איך זה הגיוני שדווקא האנשים שפולטים הכי הרבה שטויות הם גם הכי פופולארים?

נכתב על ידי Numark , 20/6/2010 13:11   בקטגוריות צבא, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השלמת פערים


לא כתבתי מספיק זמן, ולכן אני מסוגל סוף סוף לכתוב פוסט בלתי מהול בפילוסופיות חיים ומחשבות אקראיות.

מתחיל להמאס לי מהעבודה הנוכחית שלי, אבל אני הולך לתת לה עוד כמה חודשים כי אני נואש למצלצלים. בינתיים החלטתי להתחיל להיות מוזיקאי, זה משהו שהייתי צריך לעשות לפני שנים. למזלי אני עדיין לא זקן מדי, ועתידי עודו נמצא מעבר לפינה.

פעם הסתובבתי עם שיער ארוך וזקן וכולם חשבו שאני בטוח מוזיקאי, אבל לא ידעתי לנגן על דבר. היום אני מסתובב עם שיער קצר ומפרצים, נראה רציני ומאופק, ורק עכשיו נפל לי האסימון שלהיות מוזיקאי זה נהדר וכיף. אבל כדי להיות מוזיקאי צריך ללמוד לנגן על משהו, ובנושא זה מצאתי אתגר רציני. אף פעם לא חשבתי שיש לי מספיק קוארדינציה או כוח רצון על מנת ללמוד ולהתמחות בכלי מסויים. בכל זאת הפעם ניסיתי, בתקווה שאני טועה. יש לי שתי גיטרות קלאסיות בבית, שני האחים הקטנים שלי התחילו ללמוד לנגן באותו הזמן ושניהם גם פרשו אחרי שבוע. כדי לחסוך בעלויות ומכיוון שאני אוהב מאוד מאוד מאוד את הצליל של גיטרות קלאסטיות ואקוסטיות (אגב קלאסיות הן גם אקוסטיות בכל אופן) החלטתי שכדאי לי להתחיל ללמוד לנגן עליהן. אז מה אם אני לא מקורי! אז אחת לקחתי לתל אביב ועם השניה אני מפטרל בין הבית לבסיס, אני מנגן רק חודש אבל כבר למדתי המון אקורדים ולא מעט שירים, שאני מסוגל לנגן במקצב כמעט מקצועי. אני גאה בעצמי מאוד.

הלכתי ברחובות תל אביב עם הגיטרה ומישהו הלך מולי זקוף והסתכל עליי, ישר בעיניים. הוא נראה גאה נחמד וחינני ולכן ניסיתי להמנע ממנו ולהתעלם מנוכחותו ככל האפשר, אך ללא הצלחה. הוא מלמל כמה מילים וכפי שהזכרתי מקודם, בצורה מפחידה ומוזרה הוא הסתכל לי ישר בעיניים. הוא המשיך למלמל וללכת והפסיק רק אחרי שעבר אותי בכמה צעדים. בהתחלה חשבתי שזה מוזר אבל אז נזכרתי שגם אני נוהג לעשות כך לפעמים, ופתאום הבנתי מדוע האיש התנהג כך. הבן אדם חשב על שיר שהוא אוהב והתחיל לשיר אותו בלי בושה בלב ובמפגן מעורר חלחלה ומרוב התרגשות הוא נתן למקצב ולמילים להחליק החוצה מגרונו. הבנתי משהו מאוד חשוב באותו היום, אנשים שמשדרים ביטחון עצמי ושמחת חיים באמצעות זמזום שירים נראים כמו אידיוטים.

בכל ליבי אני מקווה להיגמל ומפציר בכם לנסות גם.

נדמה לי שאנשים מסתכלים עליי בצורה שונה כשאני הולך עם הגיטרה או השינאי (חרב עשויה במבוק שאני משתמש בה באימוני קנדו, או סייף יפני). פתאום יש משהו שמייחד אותי והופך אותי למסקרן יותר אל מול הבריות האפרוריות. זו הרגשה טובה ומדובר פה גם באחלה של שיווק עצמי, בונוס רציני לעיסוק בתחביבים.

 

בתחילת הפוסט רשמתי שמתחיל להמאס לי לעבוד איפה שאני עובד. אז קניתי היום מחשב נייד (שדרכו אני כותב כרגע ולראשונה!). באמצעות המחשב הנייד הזה אני יכול להתחיל להרוויח עוד כסף, משום שביכולתי לקחת אותו לבסיס, שבו יש לי 12 שעות רצופות ביום לעבוד איתו. אני חוזר לעבודה הקודמת שלי - פיתוח אתרים. אני נותן לעצמי בערך חודשיים של אימונים וחזרה על החומר בנוסף למספר עבודות פרו-בונו עבור אנשים שאכפת לי מהם ואז אתחיל להרוויח כסף. אם אני ארוויח מספיק כסף ללא ספק אתפטר מהעבודה הנוכחית והמעיקה הזאת, ויהיה לי טוב מאוד.

 

מדובר באחת מהתקופות הכי טובות בחיים שלי, סוף סוף אני עושה דברים שאני אוהב, ורואה רק ורוד.

 

מתנצל על האופטימיות,

עמכם הסליחה.

נכתב על ידי Numark , 8/6/2010 23:04   בקטגוריות אופטימי, עבודה, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קרה לכם פעם?


אני אשם חלקית במשגה קטן, ויש לי חיזיון שגורמים עויינים מבקשים להקצין את האשמה ולהפוך אותי לשעיר לעזאזל. חיזיון מגובה בעובדות.
יש לי מפקד חדש שאוהב לצעוק ולהרים את הקול. הוא הגיע מה"מלחמה" ומנסה לחולל מהפכה במוצב הג'ובניקים שלי. אני מחכה שיעז להפנות זעמו כלפיי. לצערי, סבורני שאני החייל היחיד שלא הוציא גימל אחד במשך כמעט שנתיים. אני חייל טוב, ולכן אם וכאשר הוא ירגיש צורך להרים את קולו עליי אני אתקפל מהבסיס שכוח המוסר הזה. כשרק הגעתי לבסיס הייתי מותסס, חיכיתי לגלות כמה הפלאפלים יבקשו להזיק לשלוות הנפש שלי רק כדי שאוכל לעבור למקום אחר. זה לא קרה, וכ20 חודשים קדימה אני עדיין כאן. אולי עכשיו זה יקרה.

אני מסייר בבלוגים של הטבעות בהן אני חבר, ומדי פעם אני מוצא בלוג שאני כמעט בטוח (או בטוח לגמרי) שאני מכיר את מחברו. בדרך כלל הכותב של הבלוג לא יחשוף פרטים ישירים על חייו אבל יציין אנשים שהוא מכיר ואירועים בהם נכח שחופפים לחיי. מדובר בעשרות אנשים שאני יודע על קיומם ועל קירבתם להילה המוזהבת והחמימה הנקרנת ממני (או משהו בסגנון). חלקם אולי יודעים מי אני, אבל לא מכירים אותי. ואלו מהם שמכירים אותי לא מבינים אותי. השהות בישראבלוג מהווה תזכורת מתמדת לכך שביליתי את מרבית נעוריי בתוך ערפל חברתי. כבר כמה פוסטים שאני מתחבט ביני ובין עצמי אם מדובר פה ביתרון או בחסרון על כלל האדם.

ועוד דבר! כשאני קורא בבלוג של מישהו בן גילי, לעתים אני נחרד לגלות שמדובר באדם אינטיליגנט, שאפתן, רהוט ומחונן. בתת מודע שלי, וכנגזר מתחילתו של המשפט כנראה שגם במודע שלי, אני אדם סנוב ומתנשא. עד כמה שאני מתלונן על מצבו השפל ורדידותו של העולם שלנו, אני מפחד מהעובדה שישנם אנשים חכמים ממני, עם רעיונות טובים יותר ויכולת עילאית לנסחם. אנשים ראויים לשבח שאפשר לגנוב מהם פילוסופיות חיים, תפישות עולם ומשפטי מפתח מנצחים. אני תמיד מחפש שגיאות כתיב, טעויות בדקדוק ובניסוח, כל דבר שיעיד שהאדם שאני קורא את כתביו אינו מושלם. כשאני מוצא כאלה, ואני תמיד מוצא, אני פולט אנחת רווחה. יש בי תחרותיות נסתרת. מדובר בסוג של שאיפה חולנית, בהעדפה להיות המלך של עולם נחרב מאשר נתין בממלכה עם תקווה.

אז כן, ציירתי את עצמי בפוסט זה כמגלומן מעורר רחמים! לפחות יש לי את הכנות הזאת. הפכתי את הבלוג הזה לבית השימוש של הנפש שלי. זו המטרה הנעלה ביותר שאני יכול לחשוב עליה עבור בלוג.
נכתב על ידי Numark , 9/5/2010 12:26   בקטגוריות צבא, שחרור קיטור, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNumark אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Numark ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)