כינוי:
Numark בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
הגדה של פסח
פסח לא מדבר אליי מבחינה דתית-מסורתית. גם אם אי פעם קרה סיפור המעשה, הזמן שחק כבר ממזמן את האמת והרבנים סתתו את האג'נדה הפרטית שלהם ממה שנשאר. במקום להתעמק בהגיגים פואטיים חסרי משמעות אודות שטויות בדיוניות אשריץ פניני חוכמה בהקשר של החגיגה הסובבת את הבולשיט.
נקודות ציון בשנה מעין אלו, אם בכלל, עוזרות לי למשש את המעבר של הזמן. כפי שיום ההולדת מזכירה לנו שגדלנו בשנה, פסח מזכיר לי שעברה שנה מאז.. טוב, פסח שעבר.
הזכרונות שלנו הם הכלי היחידי שיש לנו לחוש זמן, אני חושב. ואני זוכר שבעודי יושב בשולחן ליל הסדר אשתקד מצאתי עצמי מהרהר דווקא על העתיד ולא על העבר. באותה התקופה הייתי עדיין בשוק צבאי, וחשבתי על חומת הזמן העבה הניצבת ביני ובין החירות. הסתכלתי על הסועדים, רובם מבוגרים, אחרוני הבייבי בומרים, וקומץ צעירים. בלי להפלות על סמך גיל שיערתי בלב מי ימצא את מותו עד ליל הסדר הבא. מי יאבד את גפיו ובראשו של מי מתפתח גידול סרטני. איך זה הגיוני שנשמור על שלמות במשך עוד שנה? בניגוד להשערות הפסימיות שלי כבר שנים שלא חווינו טרגדיה אמיתית. פעם בחצי עשור אב בית אקראי מת בשיבה טובה.
רוח רעה נשבה במוחי, יכול להיות שאני באמת מייחל לאסון, לשואה. כמה חולה אדם צריך להיות בשביל להרהר בדברים כאלה. יותר מדי זמן לא קורה כלום, ואני נוטה להסכים עם סרטי הוליווד אפוקליפטיים, בני אדם פורחים רק במקומות מדושנים בזוועות. ללא מבחן יכולת אמיתי לגוף, לנפש או לשניהם השפיות שלנו נובלת בהדרגה, הן ברובד הגלובלי והן באישי. אפילו אם אני טועה, לכל הפחות מדובר בחידוש תהליך האבולוציה שהתנוון ממזמן בגזע האנושי.
אני מודע לעובדה שאני כותב בנוסח של גאון מרושע. אל תדאגו, אני לא גאון (אפילו לא חכם), העולם בטוח.
נחזור לשנה הנוכחית.
השנה הצטרפה תינוקת חדשה לשולחן הסדר, תוצר של בת דודה מדרגה שנייה וידיד הומו שלה שרצו לגדל ילד בלי להתחייב לאדם שלישי. היא מקסימה וטיפחה את האופטימיות שצמחה בליבי בהדרגה במהלך השנה האחרונה (לקוראים הותיקים - אכן בשנה האחרונה אני יותר אופטימי מבדרך כלל, אפילו שאני עדיין מתבכיין הרבה ורואה שחורות כל הזמן). ההומו, שהתווסף גם הוא אל שולחן הסדר, גם מקסים. כמעט בכל פעם שהוא פתח את הפה שקלתי ברצינות להכריז על עצמי כביוסקסואל. זה אף פעם לא קרה לי בעבר... אבל אני לא מכיר אף הומו חוץ ממנו. תמיד ראיתי את עצמי מחוספס מדי בשביל להמיר או להרחיב את ספקטרום המיניות שלי, אבל בנושא הזה אני לא רוצה להתעסק יותר מדי.
זה כל מה שיש לי לכתוב בנושא.
בעול כורחי נגעתי קצת בשטויות של פסח כשהרהרתי לגבי הצורך שלנו באסון, עמכם הסליחה. בינתיים אני בבית ומבלה מעט עם המכרים והידידים. אולי בשנה הבאה אתעמק יותר בהווה.
שלכם,
איש טוב
| |
החוש שהלך לאיבוד
יצור מבולבל אני, ואודה מאוד למי מכם בעל התובנות בנושאי הנפש שיוכל לשפוך אור על מצבי.
לפני לא פחות משנה השתנה משהו בכימיה של מוחי, ונברא צורך חדש שלא היה קיים בי עד אז - רצון עז להכיר אנשים חדשים ולחזק קשרים ישנים.
לצערי, בשבועות שעברו מאמצע פברואר ועד היום, בהדרגתיות, הפסקתי לסרוק אחר
ריגושים בעולם החיצון. הצורך המדובר נעלם, הלהבה כבתה, הרצון פסק - ונותרה רק הידיעה המעיקה שכבר לא אכפת לי כבעבר.
רוב חיי לא הייתי אדם המרבה לצאת מהבית ולחפש נחמה בחברת אחרים, וחוסר החשק למגע אנוש אינו חדש לי, אבל אני מרגיש רע מבעבר, כמעט אשם בעוון פשע נוראי.
בושה עוטפת אותי, ואין סיבה שלא. אני מתנהג כמו ילד! תינוק בלתי ניתן לסיפוק שמאס
בעוד צעצוע חדש, טרם שקע שוב באומללות שגרתית.
לפני שתמהרו לקבוע - אני לא מוכן להגדיר את המצב הזה כדיכאון. מטבעי אני אדם נורא פסימי ואני מפציר בכם לא לדאוג - מחשבות אובדניות וחשוכות לפי ידיעתי נותרו בגבולות הנורמה.
מדובר בחיה אחרת לגמרי.
רציתי מאוד להשתמש בהקבלה נפוצה שהולכת כך:
ילד לא יבכה על חוסר בממתק עד שיביאו לו אחד ויקחו אותו ממנו.
אך במחשבה שניה אני מרגיש שלא איבדתי דבר מוחשי כמו ממתק, אלא חוש, את חוש הטעם, איני מוצא עוד טעם בחיי חברה!
| |
Enola Gay
אני לא מכיר אנשים קדושים, ואף אדם שיצא לי לשאול לא יכל להודות בלי למצמץ שהוא פגש בקדוש באופן אישי. במקרים נדירים שמעתי על טיפוסים שלעולם לא יחצו את הצד הטהור של גבול המוסריות, וינהגו תמיד באצילות נפש תוך כדי הקרבה עצמית.
אני מזיל דמעה עכשיו, על אותם מקרים נדירים שמעתי מהתקשורת או מאנשים שנוטים להקצין ולנפח את האמת, ובמקרה הטוב קראתי עליהם בספרי ההיסטוריה. העדויות היחידות שיש לגיבורים אמיתיים מגיעים ממקומות שמספקים כמעט תמיד חצאי אמיתות. האמונה שאדם יכול לשמור על האנוכיות שלו בפנים, מבחינתי היא לא שונה מהאמונה באלים או בחייזרים.
מעבר לכך, אני סבור שאין אדם שלא התעלם מסבלם של אחרים על מנת לשמר את נוחיותו.
בעצם, אני בספק אם יש אדם שלא גרם לסבלם של אחרים, במודע או לא במודע, למען הנאה או רווח אישי.
לברי המזל בעלי הבריכות הפרטיות, ולחוטאים הסוררים שעושים אמבטיה של מים חמים ביום קר, יש כנרת שלמה על המצפון. מעטים הם החיילים שלא הוציאו גימלים בשביל להגיע למסיבה, וגרמו לכך שישמור במקומם אדם אחר. מי לא היה עד לאיש שמקניט את רעהו על מנת לנפח את האגו של עצמו?
לא הצלחתי להצביע על אדם אחד שאני מכיר ולהגיד שכל בחירה שהוא עשה ויעשה תתקבל ממניעים בלתי אנוכיים.
דרך העיניים שלי המציאות היא שגם אם מישהו יבחר לבצע מעשים טובים, אפילו אם רק בתת-מודע, הוא עושה את זה למען תועלת אישית (שם טוב יכול להביא אותך רחוק בחיים).
אולי יצרתי אשליה של אדם השורר בדכאון כרוני בגלל מצב המין האנושי. זה לא נכון. אני סתם עוד בלוגר ממורמר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
