כשתתחיל הספירה לאחור

אני מתחיל להנות מהלילות כאן. גיליתי שמחשב נייד וגיטרה מספיקים בהחלט על מנת להסב לי אושר. בשבוע השני אורבות לי זוועות כמו עבודה שאני לא אוהב, חוסר שעות שינה, פדיון חובות והתעמתות עם בנקאים. לא עוברים כאן הרבה אנשים בלילה, אני מקשיב לWild Horses בשלווה ובפעם הראשונה מאז שאני זוכר את עצמי השלווה הזאת לא מופרת עד לסוף השיר. מדי פעם דופק בדלת חייל על מנת לברר אודות מידע חסר תכלית או לשאול שאלה שאין לי עליה תשובה, ואני כמעט בטוח שהוא פשוט מבקש לנפץ את האשליה החלומית הזאת, שאני האדם האחרון על פני כדור הארץ. עשר שעות רצופות ביממה של שקט נפשי, יממה שמתוכה אני מבלה עשר שעות אחרות בשינה וארבע שעות באכילה. איך אנשים מסוגלים להנמס מחום במשמרת היום, ולאחר מכן להתחנן ממני לא להכריח אותם להיות כאן בלילה. מי העלוב שמבקש את תשומת לבם של הניאנרדרטלים של הבסיס ובוכה אם ולאחר שהם משאירים אותו לבדו?

זה לא שהייתי רוצה להתקע באי בודד עד לסוף חיי, פשוט רוב האנשים שאני מכיר הם פוצים שאיני סובל. מעט הטלפונים שאני מקבל מחברים הם די והותר בשבילי, הידיעה שאנשים רחוקים עדיין זוכרים שאני יושב לבד בראש גבעה בקצה הארץ מחממת את לב הגרינץ' שלי. הלוואי והייתי מוצא את האיזון הזה מוקדם יותר בחיים.

לא כתבתי מספיק זמן, ולכן אני מסוגל סוף סוף לכתוב פוסט בלתי מהול בפילוסופיות חיים ומחשבות אקראיות.

מתחיל להמאס לי מהעבודה הנוכחית שלי, אבל אני הולך לתת לה עוד כמה חודשים כי אני נואש למצלצלים. בינתיים החלטתי להתחיל להיות מוזיקאי, זה משהו שהייתי צריך לעשות לפני שנים. למזלי אני עדיין לא זקן מדי, ועתידי עודו נמצא מעבר לפינה.

פעם הסתובבתי עם שיער ארוך וזקן וכולם חשבו שאני בטוח מוזיקאי, אבל לא ידעתי לנגן על דבר. היום אני מסתובב עם שיער קצר ומפרצים, נראה רציני ומאופק, ורק עכשיו נפל לי האסימון שלהיות מוזיקאי זה נהדר וכיף. אבל כדי להיות מוזיקאי צריך ללמוד לנגן על משהו, ובנושא זה מצאתי אתגר רציני. אף פעם לא חשבתי שיש לי מספיק קוארדינציה או כוח רצון על מנת ללמוד ולהתמחות בכלי מסויים. בכל זאת הפעם ניסיתי, בתקווה שאני טועה. יש לי שתי גיטרות קלאסיות בבית, שני האחים הקטנים שלי התחילו ללמוד לנגן באותו הזמן ושניהם גם פרשו אחרי שבוע. כדי לחסוך בעלויות ומכיוון שאני אוהב מאוד מאוד מאוד את הצליל של גיטרות קלאסטיות ואקוסטיות (אגב קלאסיות הן גם אקוסטיות בכל אופן) החלטתי שכדאי לי להתחיל ללמוד לנגן עליהן. אז מה אם אני לא מקורי! אז אחת לקחתי לתל אביב ועם השניה אני מפטרל בין הבית לבסיס, אני מנגן רק חודש אבל כבר למדתי המון אקורדים ולא מעט שירים, שאני מסוגל לנגן במקצב כמעט מקצועי. אני גאה בעצמי מאוד.

הלכתי ברחובות תל אביב עם הגיטרה ומישהו הלך מולי זקוף והסתכל עליי, ישר בעיניים. הוא נראה גאה נחמד וחינני ולכן ניסיתי להמנע ממנו ולהתעלם מנוכחותו ככל האפשר, אך ללא הצלחה. הוא מלמל כמה מילים וכפי שהזכרתי מקודם, בצורה מפחידה ומוזרה הוא הסתכל לי ישר בעיניים. הוא המשיך למלמל וללכת והפסיק רק אחרי שעבר אותי בכמה צעדים. בהתחלה חשבתי שזה מוזר אבל אז נזכרתי שגם אני נוהג לעשות כך לפעמים, ופתאום הבנתי מדוע האיש התנהג כך. הבן אדם חשב על שיר שהוא אוהב והתחיל לשיר אותו בלי בושה בלב ובמפגן מעורר חלחלה ומרוב התרגשות הוא נתן למקצב ולמילים להחליק החוצה מגרונו. הבנתי משהו מאוד חשוב באותו היום, אנשים שמשדרים ביטחון עצמי ושמחת חיים באמצעות זמזום שירים נראים כמו אידיוטים.

בכל ליבי אני מקווה להיגמל ומפציר בכם לנסות גם.

נדמה לי שאנשים מסתכלים עליי בצורה שונה כשאני הולך עם הגיטרה או השינאי (חרב עשויה במבוק שאני משתמש בה באימוני קנדו, או סייף יפני). פתאום יש משהו שמייחד אותי והופך אותי למסקרן יותר אל מול הבריות האפרוריות. זו הרגשה טובה ומדובר פה גם באחלה של שיווק עצמי, בונוס רציני לעיסוק בתחביבים.

בתחילת הפוסט רשמתי שמתחיל להמאס לי לעבוד איפה שאני עובד. אז קניתי היום מחשב נייד (שדרכו אני כותב כרגע ולראשונה!). באמצעות המחשב הנייד הזה אני יכול להתחיל להרוויח עוד כסף, משום שביכולתי לקחת אותו לבסיס, שבו יש לי 12 שעות רצופות ביום לעבוד איתו. אני חוזר לעבודה הקודמת שלי - פיתוח אתרים. אני נותן לעצמי בערך חודשיים של אימונים וחזרה על החומר בנוסף למספר עבודות פרו-בונו עבור אנשים שאכפת לי מהם ואז אתחיל להרוויח כסף. אם אני ארוויח מספיק כסף ללא ספק אתפטר מהעבודה הנוכחית והמעיקה הזאת, ויהיה לי טוב מאוד.

מדובר באחת מהתקופות הכי טובות בחיים שלי, סוף סוף אני עושה דברים שאני אוהב, ורואה רק ורוד.

מתנצל על האופטימיות,

עמכם הסליחה.