זה התחיל כבר לפני כמה שבועות, כשבגני הילדים בהם אני עובדת הכינו במרץ קישוטי חנוכה לרוב:
זה המשיך בהפסקת חשמל בכלל לא מתוכננת בסטודיו שבו אני מציירת, שחייבה אותנו לצייר לאור נרות
אז אמנם היה קצת קר בלי שום אמצעי חימום, אבל היה רומנטי להפליא לצייר לעצמנו את הידיים עם אור שהספיק כדי לראות צל של יד אבל לא כדי לראות את התוצאה:
ואז הגיעה הקצפת של החג. בשבע השנים בהן אני לא גרה בירושלים אני מנסה להתמיד בטיול הקטן הזה בסמטאות נחלאות ובמיוחד בשערי חסד, במשחק שביני לביני: מי מוצא חנוכיה בחלון. הפעם הצטרפה אלי חֵברה טובה במיוחד לחוויה הזו, והם היו ממש לא רעים באיתור חנוכיות!
לא קל לצלם חנוכיות עם מצלמת הפוקט הפושטית שלי. שמים אותה על תוכנית לילה וצריך להחזיק אותה כמה שניות טובות כדי שלא תזוז אם רוצים לתפוס תמונה ברורה. לרוב זה לא מצליח כמו שמתכננים - במוחד אם מצלמים אנשים. אבל לפעמים התוצאה יוצאת קסומה כזאת...
אני לא בטוחה שאפשר להסביר את זה במילים או בתמונות, אבל יש משהו באמת מאוד מיוחד בכל החנוכיות האלה, שהן ברובן בכלל פכים של שמן בתוך אקווריום. הם מאירים כל-כך יפה את הרחובות והסמטאות ויש בהם מסר צנוע ומקסים של אור קטן בתוך החושך הגדול של הלילה. פייר, אני התרגשתי!
אחרי שהקפאנו היטב את התחש (זה בשבילך קוקסט :) ואת קצות האצבעות של הרגליים, עברנו עוד כמה סמטאות קסומות כדי להתחמם במסעדה הקסומה מחניודה, שם עובדת הנסיכה. אוף, כמה שהיה טעים. ונעים. ומלא מלא באור.
היו עוד כמה ארועים בדרך, כמו מסיבת התה של גילי והדלקת נרות מוצלחת במיוחד אצל אמאבא, אבל מבחינתי הנר השמיני הוא השיא. אז יש עוד למה לצפות!
חג שמח ומלא באור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
