כשהתחלתי לקרוא מאמרים, שמתייחסים מזוית זו או אחרת אל הפסיכולוגיה של האינטרנט, הייתי צריכה לקרוא כמות די גדולה כדי להתאפס על כמה מושגים. קודם באנגלית. אח"כ בעברית. ככה, לאט לאט, למדתי להבחין ש CMC זה Computer Mediated Communication, ואין לזה ממש תרגום לעברית, אבל זה בעיקר אומר שאנשים מתקשרים דרך האינטרנט, שזה בתכל'ס מה שאנחנו עושים פה או בכל אינטראקציה אחרת מתווכת אינטרנט.
אחר-כך הופיעה המילה F2F שזה Face to Face, שזה האנשים המוזרים האלה, שנפגשים ממש ומתקשרים על כוס קפה. בעברית לא התאמצו הרבה וקראו לזה פאפ (כלומר, פנים-אל-פנים). הוורד שלי כבר יודע לא לסמן לי את הפאפ באדום ושזו מילה חוקית והגיונית בדיוק כמו "נפגש בששי" או "ללטף" או "הבעות גוף".
לדבר על פאפ לגיטימי רק כשזה לא ברור מאליו. כלומר, חברה שלי לא תגיד לי בימים אלה "טלי, אני באה לבקר אותך ולהביא לך שוקולדים פאפ". אבל אם מתפתח קשר באינטרנט, אז הפאפ מקבל משמעות.
ביומיים האחרונים מצאתי את עצמי מתמודדת חזיתית מול הפאפ. זה התחיל בהצעה ממש תמימה ורחבת לב של אידיום לבקר אותי, ובהצטרפות טבעית של יונת הסלע לחגיגה. גם הן לא אמרו "נביא לך שוקולדים פאפ", אבל זה רק כי הן לא קוראות מאמרים מדעיים על זה. הן הסתפקו ב"נביא לך שוקולדים ודברים אסורים!"
במקביל, אני כבר שבוע מדברת במסנג'ר עם בחור חמוד להפליא, שדגתי מהג'יי דייט עוד מתקופת החרמנות הקשה, אבל לא הספקתי לפגוש לפני הניתוח. אנחנו מנהלים שיחות של שעות, והוא לגמרי מקסים. מסתבר אף שהיה בעבר בלוגר, כך שהוא אפילו משלנו. איתו הפאפ מרחף כאיום מוחשי מעל ראשינו, כשהדבר היחיד שמפריד ביננו לבין הפאפ הוא הכוויות המסריחות שלי, שלא מאפשרות לי באמת להפגש עם בחורים. בטח שלא חדשים. בטח שלא כאלה שבחיים לא פגשתי פאפ.
כשנפגשים עם מישהו פאפ, זה אומר שכבר נוצר קשר ונוצרה החלטה לקדם את הקשר הזה. עם אידיום ויונת הסלע זה היה הכי טבעי בעולם: הן פשוט הגיעו. ובדלת, הן הכריחו אותי לנחש מי זו מי. אני חשבתי לי שבגלל שיונת הסלע כותבת פוסטים רציניים ועמוקים, אני אמורה לפגוש בפנים רציניות ועמוקות. ואידיום, שכותבת מגניב ומצחיק וחמוד, אמורה להיות בעלת פנים מגניבות ומצחיקות וחמודות. אבל אז נעמדו מולי שני פרצופים שכללו את הכל, והתבלבלתי!
וככה, ממפגש הפאפ הלגמרי כיפי הזה, למדתי כמה דברים חשובים על הבלוגיה:
א. אין מנוס. צריך בשביל זה המון זמן פנוי.
ב. יש עוד המון בלוגים טובים שלא הגעתי אליהם.
ג. להיות מנוי פרו זה שווה, כי אז יודעים הרבה יותר על מה קורה. אז אני חושבת על זה ברצינות עכשיו. אם כי זה עוד צעד לקראת התמכרות, אז זה קצת מפחיד.
ד. יש להן פרו, אז הן יודעות כמה מנויים יש להן (המון!)
ה. התקופה בה לא סימנתי וי על לשלוח לי למייל הודעות על תגובות ותגובות לתגובות היתה "כיתות רגליים רצינית", כמו שאמרה אידיום. מבטיחה לעצמי להשתכלל מעכשיו.
ו. אני לגמרי הפראיירית היחידה בכל הבלוגספירה שאין לה ניק.
ז. (וזה לא זין בכלל) בלוגריות יכולות לא רק לכתוב טוב, להיות מעניינות, מצחיקות, מגניבות ומרגשות בבלוגספירה. הן יכולות גם להיות כאלה בפאפ!!!
עכשיו הבחורון. אני אף פעם לא מדברת איתם הרבה מדי במסנג'ר. רק מבינה שהם בסדר ואז נפגשת איתם. אבל איתו אי אפשר. וברור לי שקורה לנו מה שהספרות המקצועית אומרת שתמיד קורה: אנחנו עושים אידיאליזציה גדולה מדי האחד מהשני, ומה שלא יקרה, תהיה אכזבה רבה כשבסוף נפגש פאפ. ראינו תמונות די מטושטשות האחד של השני, ואנחנו יודעים שאנחנו לא מפלצות, ואפילו אם היינו יודעים בוודאות שאנחנו יפהפיים, זה לא היה עוזר – עדיין הדמיון היה עובר בהרבה את המציאות. אז מפחיד קצת, ואני מוצאת את עצמי שואלת אם אני בכלל רוצה לפגוש אותו.
בימים אלה, בהם אני באמת מנסה להחלים, אבל זה לאט מדי, אני לגמרי תלויה באינטרנט ובאינטראקציות שיש לי דרכה (אה, עוד דבר אקדמי: אינטרנט זו היא!). ואם מישהו רצה שאצא קצת מהמחקרים ואעבור לחוויה עצמה, הוא הצליח בענק: אני כבר מבינה ממש טוב מה זה פאפ!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
