בית היוצר של דרוריתה הביא עוד פרוייקט לישרא, וממש בא לי עליו. אז הנה, בלי עריכה...
דברים שאני ממש אוהבת
לצייר במשך שעות, לא לשים לב שהזמן עובר, וכבר בהפסקה להסתכל מרחוק ולראות שאני אפילו אוהבת את מה שיוצא.
כשיש לי אחר-כך למי להראות את הציור החדש.
ללכת לישון בכפית. להתחרמן מזה ולעשות שוב אהבה.
להתעורר כשאני עדיין ספונה בתוך הכפית.
להגיע להורים שלי ולקבל ברכת שלום בדמות יהלי ונעמה, האחייניות שלי, שרצות אלי ומפילות אותי מחיבוקים.
לבשל. במיוחד ביחד.
לשקוע בספר ממש טוב וממש מרגש.
לקבל הזמנה מחבר/ה לבילוי בדיוק כשהבנתי שהערב אין לי מה לעשות.
להגיע לבריכה הרביעית, לקלוט שהקצב כבר נקבע ואפשר מעכשיו לשחות רגוע ורק להנות מכל הרחם הגדול הזה.
לצחוק בקול רם ומכל הלב. בעיקר מאנשים. אבל גם מסדרות מוצלחות (כמו "זיווגים" שסיטי בלונד המלכה הביאה לי)
כשמגיעים לבקר אותי סתם ככה. הכי כיף כשזה בהפתעה.
לגלות שלמרות כל מה שעברתי, אני עדיין מסוגלת להתרגש מאנשים ואפילו להתאהב!
דברים שאני ממש לא אוהבת
לגלות שלמרות שטווח התנועה השתפר, העצם עדיין מאוד מאוד לא מחוברת, ואין מה לעשות בנידון.
להתקל באנשים אטומים, בדיוק כשאני צריכה אותם. בעיקר נותני שירות קטנים.
לבכות בדיוק כשיש לי דברים ממש חשובים ועקרוניים להגיד.
בכלל לבכות.
לראות מה קורה לגינה הקדמית שלי, המתה, ולא להיות מסוגלת לעשות עם זה שום דבר.
פרסומות, בכל מקום, שאני לא מצליחה להתעלם מהן.
להתעורר מרעש הטרקטור של לוי פה בחצר ביום ששי בבוקר.
לשמוע חבר טוב מדבר על העוולות שנעשות במדינה שלנו בנושאי מדיניות, ולהרגיש נורא חסרת אונים.
כשאני עוברת בלוג וכל הקישורים שהיו אלי נעלמים (כן, זה רמז. אתם מוזמנים לקשר לבלוג החדש, רק בלי השם האמיתי שלי או שם הבלוג הקודם).
אוף. זה היה קשה! מכירים את ההרגשה שבטוח שכחתם לשים עוד כמה דברים בתיק? אז ככה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
