~3>~ אין הגיון באהבה ~3>~

מהפרק הקודם-

"זהו אני משאיר אותך פה והולך" אמר.
"לאא" אמרתי בכל בכייני.
"כןן" אמר והוריד אותי על הדשא והתחיל לרוץ.
"נוו תומר אני מפחדתת" צעקתי והתחלתי לרוץ אחריו.
"אני מפחחדת" התחיל לחקות אותי ופתאום נעלם.
"תומר נו זה לא מצחיק איפה אתה?" שאלתי והתחלתי להסתכל לצדדים ולחפש אותו בטיפת האור שהייתה שם.
לפתע שמעתי טיפה רעש ליד אחד העצים, התקדמתי לשם לראות אולי זה תומר.
"איייה" צעקתי שפתאום מישהו משך אותי והפיל אותי איתו על הדשא והחזיק את פי כדי שלא אוכל יותר לצעוק....

פרק 54-

"עכשיו את שלי..." אמר אותו אחד וסיבב את פני אליו.
"יווא אין תומממר אתה פשוט דפווקקקקקקק" צעקתי והתחלתי להרביץ לו והוא רק צחק.
"אתה לא יודע איך הבהלת אותי" המשכתי לצעוק.
"אווי כמה שאני מת עליייך" אמר והתחיל להתגלגל מצחוק.
"איכסססס ימגעיל אחד, יכולתי למות לך פה מהתקפת לב" אמרתי.
"מה חשבת שמישהו ינסה לגעת בך" אמר וצחק.
"אוףף מעצבןן אחד" אמרתי והתורממתי ללכת.
"נוו לא טלטל אל תלכייי" אמר והחזיק לי את היד.
"לא רוצה אתה מעצבן" אמרתי.
"סליחה טלטל אבל זה חזק ממני חחח פחדנית קטנה שלי" אמר.
"אתה ממשיך לצחוקק" אמרתי.
"סתם סתםם" אמר.
"טוב בוא נלך מפה" אמרתי.
"לא אל תלכיייי ליי, אל תלכיי ליי אין לי כוח להמשיך אולי תישאריי" התחיל לשיר את מילות השיר.
"אתה משוגע אה?" שאלתי.
"משוגע עלייך" אמר ומשך אותי בחזרה אליו והדביק לי נשיקה.
הוא השכיב אותי על הדשא ונשכב על ידי, החל מנשק אותי, ירד טיפונת לצוואר, ולהוריד את כתפיות הגופייה.
"דיי תומר לא פה" אמרתי והתרוממתי טיפה וסידרתי את הגופייה.
"למה לא?" שאל.
"כי לא נעים לי" אמרתי.
"לא נעים לך מהעצים?" שאל והתרומם טיפה על ידי.
"חחח נו לא לא נעים לי" אמרתי.
"טוב מאמי איך שאת רוצה" אמר ונשכב על הדשא בחזרה.
"חחח מה נשכבת פה?" שאלתי.
"כייף לי כאן" אמר.
"כייף?" שאלתי בקול מצחיק והנחתי את ראשי על גופו.
"כן" אמר.
"יוא זה מזכיר לי את טורקיה" אמרתי והסתכלתי לשמיים.
"כן, ששכבנו ככה בחוף...בשקט...לבד" אמר ושתינו שתקנו.
"אוף תומר בא לי שוב" אמרתי וחיבקתי אותו.
"גם לי את לא יודעת איך אני מתגעגע לשם" אמר.
"היה כזה..." אמרתי ועצרתי לרגע.
"מושלם" אמרנו פתאום שתינו והתחלנו לצחוק.
"אחח טלטל שלי" אמר.
"חחח טום-טום שלי" אמרתי.
"חחחח ככה קראת לי שהיית מסטולה שם" אמר.
"כן אני זוכרת" צחקתי.
"חחח טולטול קטנה שלי" צחק גם.
"אמאאאא" צעקתי פתאום שהרגשתי משהו נוגע לי ברגל.
"חחח מה קרה משוגעת?" שאל.
"משהו נגע בי" צעקתי וגירדתי את הרגל.
"חחח תומר הספיק לי, בוא נחזור" אמרתי והושטתי לו את היד.
"חחח מפגרת" צחק ושתינו התקדמנו חזרה.
"איפה הייתם?" שאל יוני שהגענו ומאיה נשענה עליו.
"חחח איפה כולם?" שאלתי והסתכלתי סביב וראיתי שכבר בקושי נשארו ילדים.
"הרבה כבר הלכו" אמר "נשארנו לחכות לכם" אמר.
"מה יש לה?" שאלתי.
"כולה הפוכה מהשתייה" אמר.
"אחחח מפגרתת" אמרתי "מאייוש?" קראתי לה.
"אה מאמי?" שאלתי.
"חחח בואי בואי לישון" אמרתי ושמתי את ידה עליי והחזקתי אותה.
"איך אתם חוזרות?" שאל תומר.
"ברגל נראה לי" אמרתי.
"מה ברגל? איך תחזרי איתה ככה" צחק.
"חחח אל תדאג נסתדר" אמרתי "אנחנו צריכות גם לעבור דרך הבית שלי התיק שלי בחצר" המשכתי.
"לא שום דבר טל נראה לך, אני לוקח אותכם" אמר יוני.
"ומה עם חברים שלך?" שאלתי.
"ניקח אותכם ואז אני יחזור לקחת אותם" אמר.
"אהה טוב" אמרתי והוא עזר לי לקחת את מאיה לאוטו.
"שימי לה חגורה" אמר תומר והתיישב מקדימה ליד יוני.
"יאללה שים מוזיקה" אמר יוני והניע את האוטו.
"איזה שיייר" צעק תומר והגביר...

"לפעמים אני שוכח, איך זה לחיות בלי אהבה
כל השנים שלנו יחד, נראות כמו יום אחד
עם הזמן שחולף, אני שב ומתאהב,
ורק רוצה להודות, לומר את שבלב...
לפעמים מרוב שטוב לי, אני שוכח את הרע
איתך הכל כל כך רגוע, אין שום דבר נורא
והעתיד מחייך, זה הכל בזכותך,
מה נותר לבקש, מלבד אהבתך?
תודה ליפה שלי, הנסיכה שלי, המהממת...
תודה שהבנת אותי כל השנים האלה
ואין, עוד אחת כמוך, שתאהב אחד כמוני.
את, בשבילי את כל העולם, כל העולם"

התחלנו לשיר חזק, ומאיה התעוררה גם והתחילה לשיר.
"אני מת על השיר הזה" אמר תומר שנגמר השיר והמניח טיפה.
"כןן גם אניי" אמרתי.
"הגענו אלייך" אמר יוני.
"שנייה אני באה" אמרתי ונכנסתי בשקט לחצר, לקחתי את התיק וחזרתי לאוטו והמשכנו לנסוע.
"תודה מאמי" אמרתי ליוני שהגענו לבית של מאיה, הבאתי לו נשיקה, וגם לתומר ויצאתי עם מאיה מהאוטו.
מאיה נפרדה מהם גם ונכנסנו הבייתה בשקט שלא ישימו לב איך היא....
"עכשיו שאנחנו פה מאיוש...הכול את מספרת לי" אמרתי והתיישבתי על ידה.