יום יבוא...הוא יבוא..דבר שנון יכתב פה.. |
 כינוי:
Miss snarcca. בת: 33 MSN:
לבקש יפה יפה.פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2013
דיכאון והתאבדות.
נזכרתי שלפני הרבה שנים (משהו כמו...חמש-שש?) כתבתי על תופעת דיכאון והתאבדות, נושא שבתכלס? לא היה לי שמץ לגביו.
ועכשיו שאני קוראת את מה שכתבתי אני כל כך מתביישת.
ההתנשאות שלי לגבי דבר שמעולם לא חוויתי, להגיד לאנשים שסובלים "מכירים את הדבר הזה שמתחת לאף? קוראים לזה פה! פשוט תדברו".
זה מצחיק כי כשעובר כמה זמן אתה מבין כמה המילים "רע לי" הן הדבר שהכי קשה להוציא מהפה.
כי אתה מפחד שישפטו אותך (מה כבר קרה לך שכל כך רע לך בחיים?).
כי אתה לא רוצה שירחמו עלייך.
כי אתה מפחד מהתגובה.
כי זה לא נורמלי שרע לך, אתה אמור להיות מאושר. כל הזמן. כל היום. אתה צריך לחייך ולהפיץ שמחה בעולם.
אז אתה שותק.
אני לא דיכאונית, לפחות לא במובן הקליני של המילה (כלומר לא איבחנו אותי כסובלת מדיכאון, יש מצב שאני נוטה ליפול למצבי רוח כמו כל בן אדם אחר. אני לא מתיימרת להיות בעלת מחלה שאין לי).
ואני חושבת שהדבר היחיד שמחזיק אותי מעל המים זה כי יש לי במה להתעסק ויש רעש מסביבי. כי אם אני אחשוב כל היום אני פשוט אמות.
הגיוני שאני בת ה-14 לא תבין את זה. אני רק מרגישה רע שאמרתי משהו כזה. כשעכשיו אני מבינה כמה זאת טעות לחשוב שלדבר זה דבר קל. כי זה ממש לא.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
