הבלוג שלי,הבלוג שלי היה יותר מדי חלומי,יותר מדי ילדותי,אבל עכשיו,עכשיו אני איש בוגר,איש בוגר שמחפש את עצמו בעולם האמיתי,בעולם שעד עכשיו הוא לא ממש היה בו. היום התעוררתי פתאום מחלום,החלום שחשבתי שהוא מציאות,התעוררתי ממנו סוף סוף,עכשיו אני צריך להתרגל למציאות ולמצוא את עצמי שם. פתאום אני מגלה עולם גדול,מלא סוגי אנשים,מלא סיגנונות,מלא אנשים שאוהבים ככה ומלא שאוהבים ככה. אני יודע שידעתי את זה לפני,אבל לא ממש התייחסתי לזה. אני כאילו קמתי מחלום של חודשים,אולי אפילו כמה שנים טובות. כאילו כל השנים האלו,חשבתי שכולם צריכים לאהוב אותי,ואני צריך להיות "מקובל" והכל. אבל עכשיו,עכשיו אני במציאות,במציאות שאני יודע שבה לא צריך לאהוב את כולם,במציאות שבה אני יכול "לשנוא" אנשים,שיש אנשים שאני לא חייב לדבר איתם ולדאוג שהם יאהבו אותי. שאני לא אצטרף להיות נחמד לכולם ושיגידו "איזה תמים הוא,הכי חמוד." וכל החרא הזה. סוף סוף אני יכול להיות אני,וגם סוף סוף אני אהיה אני,גם אם זה אומר שאני אהיה,סנוב,מגעיל,חש,לא משנה מה,העיקר שזה אני. מי שלא יאהב את איך שאני,לא צריך לדבר איתי,הוא מוזמן יפה מאוד לסיים איתי קשר,אני לא מוכן שאנשים שחושבים שאני חרא ידברו איתי,או יהיו איתי בכל קשר שהוא. בהצלחה בתחילת החיים החדשים.
נ.ב-אני יודע לקורא בטארוט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
