בלוגבאסטר D:

האהבה היא רגש שדי קשה להסביר במילים. תמיד אנחנו רוצים לבטא אותה במשפטים נכונים, אם זה במכתב, או שיר. מה שבעצם אנחנו לא מבינים שאת האהבה אפשר לבטא רק במגע, בהתנהגות, ביחס, מבט. לפעמים מבט אחד הוא זה ששובה אותך ומשאיר לך חותם לכל הזמן. מילים יכולות להיעלם ברוח, אבל הנשיקה הקסומה תישאר תמיד בחלל הלב ותציף אותך באושר גדול ששום אושר אחר לא יוכל למלא. אז מה זאת אהבה? יש שלא מאמינים בה? איך אפשר שלא להאמין בה? אהבה היא רגש מיוחד וקסום שלא משתווה לשום רגש אחר. במלחמה בין השנאה לאהבה, האהבה תמיד תנצח. אדם שאוהב הוא אדם שמאמין, מאמין שיש סיכוי ששני בני אדם יכולים להיות מאושרים ביחד. הוא מאמין שהעולם יכול לעבור את כל המכשולים והקשיים וששום דבר לא יוכל להפריד ביניהם. לאהוב זה קסם, ומה שיותר קסום הוא לדעת לשמור על האהבה הזאת כדי שלא תברח. כי בזמן שקשה, שם נמדדת כוחה של האהבה. אתה יכול להיות האדם הכי עשיר בעולם, הכי שמח ועליז, מסמר הערב של כל מסיבה, מוקף בחברים ומלא בבחורות, אבל ברגע שלא תאהב אף אחת מהן ותאמין שיום אחד תהיה מישהי שתיכנס לך ללב אף פעם לא תהיה מאושר עד תום. האם נכון להגיד שעושים טעויות מאהבה? "עשיתי את זה מאהבה" גם פגיעה היא מאהבה? בחיים שלנו האהבה היא אף פעם לא מה שהיא. היא תמיד מניפולטיבית, סכסכנית, כועסת וקנאית, וכל זה בגלל שלא ידענו להעריך את משמעותה. האהבה האמיתית היא מתחשבת, מפרגנת, מחבקת וממלאת בחום. אנחנו בני אדם גאוותניים מדי כדי להודות שאנחנו מאוהבים ושיש סיכוי שנדע להביע את האהבה הזאת גם כלפי חוץ. האם אפשר להשתנות בשביל האהבה? ואם כן...זה כבר לא מאוחר מדי? שינוי הוא לא תמיד דבר חיובי. אני מאמינה שכשבנאדם משתנה הוא בוגד בעצמו, באיך שברא אותו הטבע. אך מצד אחר אמיץ שהוא חושב שחיים שלמים ישתנו עכשיו כי כך הוא החליט. אם היה פשוט כלכך להשתנות כנראה שהעולם שלנו היה טוב מדי ואז איפה נכנס כל הרוע? איפה נכנסים האנשים ה'רעים'? אין דבר כזה ילד רע, יש ילד שרע לו. כשאנחנו מתנהגים ברוע אנחנו מוציאים את הכאב, אנחנו מתנקמים בחיים על זה שהם לא מאפשרים לנו להשתנות. תמיד נראה שאנחנו אלה שסובלים הכי הרבה, אלה שלהם הכי כואב, אבל בעצם אף פעם לא מבינים שיש דברים גרועים יותר מאהבה שנכשלה, מציון שלילי, מפספוס של רכבת. הדברים הכואבים באמת הם לחיות את החיים ולהרגיש ריקים, ריקים מרגשות. לא לחוש אהבה, לא לאהוב את עצמך, לרצות להשתנות ואף פעם לא להרגיש שלם עם עצמך. להיות חולה ממחלה קשה, לאבד בנאדם קרוב אלייך, שאף אחד לא בא לבקר אותך כששברת את הרגל, שלא מחבקים אותך כשאתה מרגיש בודד, או שאתה חולם על היום שתצא מהבית כי שם זה לא מקומך. צריך להעריך את החיים, את כל מה שסובב אותנו. את זה שאנחנו קמים בבוקר, שיש לנו חברים, שאפשר לקום וללכת, לחייך, לאהוב אחד את השני, להרגיש את הרוח מנשבת בפנים. כל החשיבה היא בראש, ברגע שתאמין שיהיה  לך טוב ושכבר טוב לך החיים יחייכו אלייך בחזרה, החיים יהיו איתך הוגנים. החיים אוהבים אנשים אופטימים כי כך גם הם, לא סתם הם צבעוניים ומלאי חיים. המסר הכי חשוב הוא שנדע לנצל כל רגע. ושנאהב... כל הזמן. לא חשוב את מי, כי ברגע שנדע לאהוב נקבל אהבה חזרה פי 2!! שנדע להעריך זה את זה והאושר יגיע כבר מעצמו, ברגע הכי לא צפוי, כשנראה שהסוף הוא הכי גרוע האושר יהיה זה שידפוק לנו בדלת ויחכו לנו בזרועות פתוחות. :)