כשהדמיון מטעה אותך, מה בדיוק מתקלקל?
אתה צריך לזכור את הכתובת של הבית שלך כדי לדעת לאן לחזור, אתה צריך לדעת את השם שלך כדי לדעת מי אתה. למה יש דברים שאנחנו שוכחים, וזיכרונות אחרים שרודפים אחרינו בלי סוף? אתה נאחז בזיכרונות או שהזיכרונות נאחזים בך? הם אוחזים בך ולא מרפים, מה הזיכרונות רוצים? מדוע הזיכרון כלכך מתעקש? האם הזיכרון הוא העבר שרוצה להיהפך להווה? כל מה שאנחנו חווים מת, טובע בעבר, האם הזיכרון הוא הניסיון האחרון של הדברים האלה להישאר בחיים? לזיכרון יש חיים משלו, לא אנחנו, אלא הוא מחליט למה לתת למות בשיכה ואילו זיכרונות צריכים להישאר חיים. הזיכרון הוא מעין פאזל, הוא שובר לך את הראש. מעין חלקים מפוזרים שצריכים לסדר. הזיכרון תמיד בתזוזה! להיות מנוסה זה בעצם לשמור על זיכרון טוב, זה להקשיב ללחישות של הזיכרונות. הזיכרון הוא מתאגרף שנלחם בשכחה. לפעמים הוא נכנע ולפעמים הוא מנצח אותה בנוק-אאוט, אבל הוא תמיד נלחם. מפתח, זה מה שאנחנו מחפשים כשאנחנו מחפשים משהו בזיכרון. מפתח שיעזור לנו להיחלץ מהמבוך, מפתח שיפתח את הדלת של הזהות שלנו, כי מעל לכל, הזיכרון חי ובועט, הזיכרון לא נח, הוא עקשן, ותזזיתי מאוד. זה הדבר הכי טוב... או הכי גרוע בזיכרון. הוא לא רק בתזוזה מתמדת, הוא גם גורם לך אי שקט. הזיכרון שלי לא מתפקד, ואני לא יודעת למה. אני רק יודעת שהזיכרון גורם אי שקט רב.
הזיכרון הכי חד שלי, תמיד היה ותמיד יהיה, איך כל פעם מחדש אתה עושה אותי מאושרת.
אני אוהבת אותך.. אתה אהבת חיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
