יום יבוא

רוצה להיות אני.

ולא יכולה.

רוצה להיות גם כמו כולם.

ולא יכולה.

למה אני צריכה להיות שונה?

ודווקא את זה אני כן יכולה.

פרק 25

"את בסדר?"

הרמתי את ראשי וראיתי את שירי

אני:"לא כל כך..ת'אמת..אני לא יודעת מה עובר אליי"

שירי:"כנ"ל.."

אני:"רגע רגע.. ניפרדת ממנו כבר?"

שירי:"ל..לא אני מפחדת.."

אני:"שמה?"

שירי:"שהוא לא ינסה משהו..יענו למנוע שניפרד"

אני:"אבל אז תישארי עם הספק אם תיהיה עוד אחת או לא..אבל.."

שירי:"אני לא יודעת אני.."

אני:"רגע" הפסקתי אותה "אולי אני סתם מדברת וככה גם את.. אולי את לא כמו כולם.. והוא באמת אוהב אותך"

שירי:"צודקת.."

אני:"לדעתי..לכי לדבר איתו.. מה כבר יקרה.. ניראה שזה יותר טוב מאשר שתיזרקי אותו"

*צלצול*

שירי:"נכון.. אני אדבר איתו בהפסקה או משהו.. תודה יעל" חייכה

אני:"בכיף" חייכתי אליה בחזרה

רותי ניכנסה לכיתה והתחילה להגיד מה יהיה סדר היום וחלוקת התעודות.

רותי:"בעוד כמה דקות יקראו לנו לרדת לאולם.. ואני מצפה מכן שתתנהגו יפה. לפני שתתחיל ההצגה אז יחולקו תעודות לילדים המצטיינים"

...:"כמה ילדים היו?"

רותי השפילה את מבטה

רותי:"אני חייבת לציין שממש התאכזבתי היו לנו רק 3 תלמידים שקיבלו תעודת הצטיינות אנחנו הכתה עם הכי מעט!"

ניפתחה הדלת וילדה מכתה ח' אמרה לרותי שהגיע הזמן לרדת לאולם

...

ישבתי ליד שירי באולם ואחרי שכל הכתות ישבו, התחילה המנהלת לדבר.

ולדבר

ולדבר

ולדבר

עד שסיימה את נאומה וקראה למורות שיחלקו את התעודות

מהכתה שלנו..שירי קיבלה תעודת הצטיינות ועוד שני בנים

ואחרי שגם כל הכתות קיבלו

ההצגה סוף סוף התחילה
הוצאתי את המצלמה מהתיק וצילמתי כמה תמונות במשך המופע

ההצגה נימשכה אולי שעה וכשהיא היסתיימה כללל מי שהיה באולם קם ומחא כפיים

כי באמת זה היה ברמה שלא יאומן!

ממש אהבתי.

בסוף שירי ואני ירדנו אליה

אני:"הייית מדהימהה!!"

מור:"תודה את לא מבינה עד כמה הייתי לחוצה!"

שירי:"אבל הכל יצא ממש יפה! כל הכבוד!" אמרה וחיבקה אותה

אני:"לא אמרת לי שזה מחזמר! אמרת הצגה!"

מור:"לא אמרתי.. כניראה שכחתי.."

אני:"חח..תני לי לצלם אותך יפה אחת!"

הנה היא עדיין לבושה עם הבגדים של המופע

אחרי כמה דקות שדיברנו באו מלא אנשים לדבר עם מור אז

קבענו שהיא תסיים פה עם "מעריציה" ואז תבוא אלינו

שירי ואני יצאנו מהאולם, והיה לנו 10 דקות עד סוף ההפסקה

אני:"את צריכה ללכת לבני לא נישאר הרבה זמן.."

שירי:"נכון! אני אדבר איתך יותר מאוחר סבבה?"

אני:"בהצלחהה"

שירי:"חח.. תודה"

ישבתי באחד הספסלים

ומישהו ניגש אלי מאחורה

"היי"

אני:"הי."

...:"אני יכולה לשבת?"

אני:"שבי.."

...:"תקשיבי.. לא אכפת לי לחזור על זה אלף פעמים. אני מצטערת"

אני:"ברבי..שיחקתם בי וביואב כמו מריונטות, רגע! יואב יודע על זה?!"

ברבי:"ל..לא, אני לא יודעת איך להגיד לו, אני פשוט..פוחדת שהוא יפסיק לדבר איתי ושהוא יכעס.."

אני:"ברור שהוא יכעס!! הוא בן אדם עם רגשות מה את לא מבינה?! כמו שאני בן אדם עם רגשות שלך ולמארק בכלל לא היה אכפת"

ברבי:"אבל את יכלת להגיד לא למארק את יודעת"

אני:"איך איך?! הרי אתם גרמתם לי לאמין שיואב הוא בן אדם חרא ונודניק ומעצבן מה שהוא לא!"

ברבי:"צודקת.. א..אני אדבר איתו, אני לא רוצה להסתיר ממנו ואת צודקת הוא בן אדם.. ולכל בן אדם יש רגשות" השפילה את מבטה

אני:"אני מבינה שאת היתשנת ואת מיתחרטת.. ואני מוכנה לסלוח כי כל אדם עושה טעויות."

ברבי:"תודה יעל, אני לא מבינה איך את עדיין עומדת על הרגליים... עם כל מה שאת עברת.."

אני:"תאמיני לי.. גם אני לא"

אמרתי ושנינו צחקנו

דיברנו עוד קצת עד סוף ההפסקה

וניכנסנו לכתה

אחרי כמה דקות ניכנסה רותי עם הרמה של תעודות

ישבה במקומה והתחילה להקריא שמות של תלמידים כדי שיקחו את התעודות שלהם

באמצא ניכנסה מור וכל הכתה מחאה לה כפיים, כל הלחיים שלה ניהיו אדומות וישר ישבה במקומה

רותי קראה את שמי ואמרה לי

"תעודה יפה מאוד יעל. ציפיתי ליותר אני מקווה שבשנה הבאה אז יהיה שיפור"

פתחתי את התעודה וראיתי ממוצע 84 וצחקתי לעצמי

על מה היא מדברת!?

זה לא ניכשל או משהו אז למה היא עושה כזה דרמה?!

מור ניגשה אלי ושאלה כמה יצא

"84" אמרתי

מור:"90" אמרה בחיוך

אני:"פשש סחטין.. איזה יום טוב יצא לך אה?!"

מור:"יותר מדי טוב" אמרה ושנינו צחקנו

שירי:"95 בנותתת"

אני:"יפה!"

מור:"לא ידעתי שאת כל כך חכמה"

שירי:"יש המוןן דברים שאת לא יודעת" אמרה בקול מוזר

וכולנו צחקנו

אני:"אז גומרים ט' וי' בפתח"

מור:"איזה מוזר זה."

אני:"כן.."

שירי:"אתן חושבות על זה?! אני חושבת על הקיץ שבפתח!"

מור:"יואווו קיץץ"

אני:"ויאלללה  ניו יורק!"

שירי:"את נוסעת לניו יורק?"

מור:"היא נוסעת לחודש את מאמינה?! מה נעשה בילעדיה!" אמרה בקול עצוב

שירי:"מה יש לך לעשות שמה חודש?"

אני:"משפחה מצד אבא"

שירי:"אה.. אז מתי את נוסעת?

אני:" מהראישון לאוגוסט  עד ה28"

שירי:"נוו יש לנו את כל יולי!"

מור:"אז חייבים לנצל"

"תקשיבו" באה נטע אלינו

אני:"מה?"

נטע:""היום בערב אני עושה מין מיפגש קטן אצלי כמה אנשים.. אז תבואו שלושתכן"

מור:"נישמע לי טוב."

אני:"גם לי."

שירי:"כנ"ל"

נטע:"זה ב11." אמרה והלכה

אני:"רגע שרועי גם יבוא?"

מור:"בטח הוא יוצא עם החבר'ה שלו.. "

אני:"יכול להיות.."

....

10

9

8

7

6

5

4

3

2

1

חופש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אחרי הצעקות לספירה לאחור כולם יצאו החוצה

אנחנו הלכנו לתחנת אוטובוס כדי לנסוע לים עם כמה בנים

בתחנה היינו: מור,שירי,ברבי,נטע ואני

אחרי 10 דקות שחיכינו בתחנה בא האוטובוס שהיה מפוצץ!!
עמדנו עד שירדו אנשים לאט לאט ותפסנו את מקומם

אני:"ואוו אני מתה לרדת כבר חם פה!!"

....

אחרי 20 דקות הגענו לים והתחילו השיחות לראות איפה הבנים נימצאים

ועד שמצאנו אותם

מור רצה לאיתי

ברבי ונטע שכבו להישתזף

שירי הלכה לבני

ואני נישארתי לבד. ורואה את מארק ומורן שמה במים ביחד.

לאט לאט אני אשים תמונות של הדמויות כמו שראיתם עכשיו..

שמתי תמונה של מור[שבמציאות זאת תמונותיה של: Vanessa Hudgens]

אז.. זה הכל להיום.

מקווה שאהבתם!

[תודה רבה ל:  בלוג הייעוץ הגדול שעשו לי את החתימה הזאת]