יום יבוא

היי!

ביקשתם והנה קיבלתם..

פרק לפני יום כיפור!

....

הסתכלתי אל מארק עם מבט מלא סיפוק

למרות שזה די מגעיל..

אבל.. לא היה לי כל כך אכפת..

אילו ידעתי.. מה עמד לקרות..

פרק 32

הערב המשיך נחמד..צחקנו,שתינו,השגענו בקיצור

תומר:"טוב יעלי אני חייב ללכת.."

אני:"כבר?" עשיתי פרצוף עצוב

תומר:"לצערי.. אבל רוצה שאני אקפיץ אותך הביתה?"

אני:"לא.. אני נישארת פה עוד קצת.."

תומר:"אה..אוקי"

אני:"בוא אני אלווה אותך לדלת"

תומר:"איזה כבודד"

אני:"ברביי תקשיבי אני יוצאת ללוות את תומר."

ברבי:"סבבה"

תומר יצאנו מהחדר לכיוון הדלת

תומר:"מה הקטע של המארק הזה הוא הסתכל עלי במבט שכילו רוצה להרוג אותי"

אני:"כי.. הוא די רוצה להרוג אותך.."

תומר:"מה הוא האקס שסיפרת לי עליו?"

אני:"לא לא.. הוא זה שרציתי לשכוח" הורדתי את ראשי

תומר:"אל תידאגי.. הכל יהיה בסדר אני מבטיח"

אני:"תודה.."

ניפרדנו והוא הלך

חזרתי לחדר

מור:"תקשיבי..אני ואיתי הולכים רוצה לבוא?"

אני:"לא תודה לכו אתם" לא רציתי להפריע להם

מור:"איך שאת רוצה..דבריתי בסדר?"

אני:"דברתי את!יא קמצנית"

מור צחקה ואמרה:"טוב טוב אני אתקשר"

ככה כולם התחילו ללכת וברגע שהכי לא שמתי לב מארק ואני היחידים שלא הלכנו

אני:"טוב כדי שאני אזוז.. ביי ברבי תודה על הכל."

ברבי:"מה תלכי לבד? מה פתאום! אני אגיד לרובן שיקח אותך![רובן היוא הנהג שלה כי הרי ההורים שלה בוקשי נימצאים אז צריך מישהו שיקח אותה לאן שהיא צריכה]

אני:"עזבי הוא בטח ישן עכשיו מסכן"

ברבי:"טוב..אבל זהירות שמעת אותי?!"

אני:"שמעתי שמעתי"

יצאתי מביתה לכיוון ביתי

שמעתי צעדיים מאחורי.. הסתכלתי ולא היה שמה אף אחד..

התחלתי ללכת יותר במהירות.

פחדתי התחלתי לרוץ ומישו תפס את ידי

...:"תרגעי לא יקרה לך כלום" הוא סתם לי את פה שלי בידו

"ממזמן לא עשיתי את זה"

התחיל להוריד לי את המכנסיים

ניסיתי לבעוט בו.. ללא הצלחה הוא היה חזק ממני

התחלתי לבכות

בכי מר

של פחד

-

היא יצאה מביתה..

בתקווה לפגוש מישו ולשכוח אותו לרגע אחד

היא התחילה לבכות

לא ידעה לאן ללכת.. היא עדיין לא הכירה את המקום

הסתכלה כל הזמן למעטה

בלי להסתכל קדימה.

היא התנגשה במישהו

...:"את בסדר?" שאל בשפה זרה לה

....:"אני לא מדברת צרפתית" אמרה באנגלית

....:"או..את חדשה פה?" שאל באנגלית

...:"כן.. עברתי רק לפני חודש.. ואני לא יודעת כלום בצרפתית" ענתה

....:"מה שמך?"

....:"ליאן ושלך?"

....:"אנדרה"

ליאן:"בן כמה אתה?"

אנדרה:"16 ואת בטח 15 או 16 נכון?"

ליאן:"כן אני בת 16"

אנדרה:"את תלמדי בתיכון "פיירס"?"

ליאן:"כן אני חושבת שככה קוראים לו..."

אנדרה:"מגניב אז אני הראה אותך."

ליאן:"מקווה שזה לא יהיה בהתנגשות.."

אנדרה:"נקווה שלא"

הם החליפו טלפונים והיא הלכה לכיוון ביתה

זהו. זה כל מה שהיא צריכה.

-

מור:"אז אתה מבין?" היא אמרה לאיתי כשהם ישבו בגינה הציבורית שקרובה לביתה

איתי:"כן.. בערך ת'אמת"

מור:"להסביר שוב?"

איתי:"לא לזה התכוונתי.. הבנתי מה שאת אומרת לי.. אבל לא הבנתי למה את עושה את זה"

מור:"כי אני מרגישה שככה הכי נכון לעשות"

איתי:"אז תחשבי שוב! כי אני לא מתכוון לשתף פעולה"

מור:"תקשיב אתה ההאחרון שצריך להגיד את זה"

איתי:"תני לי סיבה"

מור:"הייתם חברים! ואז יענו  אתה חבר של האקסית שלו. אצל הבנות לפחות זה "אסור". "

איתי:"מה שתגידי אבל אני לא מתכוון להתקרב אליו או משו"

מור:"אתה מתנהג כמו איזה מטומטם"

איתי:"את מבקשת להתקרב אליו ולדבר איתו וזה כילו לא קרה כלום!"

מור:"מה! אני כולה ביקשתי שאתם תיתחסו אליו, הרי לפני שאתה ואני ניהנו חברים, כולם עם יובל היו בסדר ועכשיו פתאום אף אחד לא מדבר איתו"

איתי:"מה אני אעשה"

מור:"כשתחזור להיות נורמלי ולא בן אדם חרא תדבר איתי" קמה והלכה לביתה

איתי:"נוו מור בואי"

מור לא ענתה היא רצה לביתה מעוצבנת.

היא הבטיחה שתעזור איכשהו..

וזה הדבר היחידי שיעזור והוא לא משתף פעולה והרי איתי היה אחד מהחברים הקרובים שלו פעם..

והוא דפק את יובל.

אבל.. גם היא.

-

...:" דוד תוריד קצת.. כן זה מעולה"

"תעלה.. תוסיף ת'קולות רקע"

"ו..עוד קצתת.."

דוד:"סיימנו"

...:"אור זה היה מעולה כל הכבוד"

אור:"תודה חבר'ה," והוריד את אוזניות

....:"בפעם הבאה תעשה בקטע השני קול יותר גבוה"

אור:"טוב טוב.."

.....:"אור אני רציני איתך! נכון שאני צודק דוד?"

דוד:"אור תקשיב לו..הוא יודע.."

אור:"אבל נמאס לי! אני מקליט ת'שירים האלה 200 אלף פעם ותמיד משו לא בסדר!"

דוד:"אנחנו רוצים שהשיר יהיה מושלם, אלי ואני מנסים לעשות את כל המאמצים בישבילך"

אור:"מה זה קשור?! אף פעם זה לא יצא מושלם. אין כזה דבר"

אלי:"יש יש ואתה עוד תגיע לזה"

אור:"אני רק רוצה להוציא ת'אלבום! די חאלס עוד כמה זמן"

דוד:"חכה בסבלנות"

אור:"לא רוצה! אני מפספס פה ת'כל.. את החברים היציאות, התיכון, הכל בישביל להוציא את האלבום הזה שאני לא רואה!"

אלי:"כמו שדוד אמר חכה בסבלנות. זה עוד יגיע והוא יהיה להיט אני בטוח"

אור:"די נימאס לי אני הולך מפה" והלך מהמקום

הוא הסתכל על כל פינה ופינה..

החיים לפני שהסכים לכל הבלאגן הזה..

על התקופה שלפני, כשהיה נער רגיל כמו כולם רק עם קול יפה

הוא התגעגע לתקופה הזאת.

הוא בעיקר התגעגע אליה.

-

הרגשתי כילו דוקרים לי סיכינים בכל הגוף

....:"תרגעי זה לא כל כך נורא"

הוא פתח לי את הכפתורים במכנסיים

...:"תעזוב אותה!!"

ודמות התנפלה על האיש הזה

השתחררתי ואני עוד בהלם

הוא הפיל אותו ברצפה והתחיל להרביץ לו

"יא בן זונה!"

....:"זוז ממני ילד!"

הסתכלתי על הנער שהרביץ לאיש הזה..

זה.. זה מארק.