Custom

יש אנשים שאני מאוד רוצה להיות הם.

למה?

כי אני מטומטמת, ואני לא מצחיקה, ואני לא חכמה, ולא יפה, והמנצחת שלי שונאת אותי בזמן שכולם אומרים לי שהיא מעריכה אותי, במיוחד האנשים

המקצועיים ביותר.

כולם בתנועה, לא באמת אוהבים אותי, כי הם לא מכירים אותי, ואין לי חברים.

אני פלקט, אני קיר, ואני כלום.

וכדי שכולם, אבל כולם, יכירו אותי, אני אני משתוללת, או יותר נכון, שמה מסכה על הפנים שלי.

ואז כולם, רוצים להיות לידי, ואני מרשה לעצמי, להתנהג איך שבאלי.

והמסכה? כשיש לי כישרון כמעט לכל דבר (יצירתיות, שירה, אני משקרת מצוין ויודעת לשחק ולהראות לחברים שלי

כמה שאני באמת לא אני) ולא חסר לי כלום, ואפילו שהחברים שלי הם תת רמה, ואני מעליהם בכל כך הרבה דברים, והם אפילו לא שווים את נוכחותי ובכל זאת אני מעריכה אותם כל כך-

אני יכולה לישון טוב בלילה.

אז בפעם הבאה כשאתם מסתכלים בעיניים היפיפיות שלי, תחשבו אם מה שבאמת רציתם לומר לי, יהיה אכפת לי.

על החתום.