לא יצא לי לדבר עם כולם. אז אני אכתוב כאן בפומבי.
בגלל הדימום שיש לו במוח, אנחנו ככל הנראה עוברים.
הרופאים אומרים שעד סוף הקיץ הוא ימות.
בינתיים יעבירו אותו לטיפול בבית.
אמא שלי משלמת על המיטה וכיסא הגלגלים, שעולים אגב, הון. כלומר אפילו את הכסף מהחסכונות שלי אם צריך היא תקח (ואני תכננתי לקנות בזה אוטו).
אם הוא יילך לעולמו באוגוסט או לפני, אנחנו נחזור מטבריה.
אם לא, נשאר שם עד שאלוהים יחליט לקחת אותו.
אני חושבת שאם אני אלך, זה ייקל על אנשים מסויימים.
לא, אני לא חושבת על זה במובן של "יופי אנשים יישמחו להיפתר ממני".
הרעש שלי, לא יהיה יותר, וזה ייקל.
וכל ההתבכיינויות שלי, והכל. זה כבר לא יציק לאף אחד.
לא שאני כזה עוול על אנשים. או שכן אני לא ממש יודעת..או שפשוט לא אכפת לי.
אני עסוקה מאוד, אני גם אותותו מתחילה לעבוד, להרוויח קצת כסף.
אני עוד מעט אתחיל את הקורס שלי, וכנראה שהקיץ אני אסיים את התנועה שלי. ): חשבתי על מסיבת פרידה בנובמבר, כנראה שטעיתי.
הזמן כן כואב לי.
ואני כן מפחדת, לא אני לא פורחת.
ואם נדמה לכם שכן, בעיה שלכם.
שתדעו לכם שאני אוהבת אתכם, את כל כולכם.
אני גם אעשה ככל הנראה מסיבת פרידה הולמת.
וכאן זה בערך הבשורה שלי, כי באמת שאין לי זמן גם ללכת לשירותים.
אני מקווה שבאיזשהו מקום תבינו, ולא תכעסו, למרות שאני לא מבינה למה אני אהיה אשמה במשהו.
יש לי אהבה גדולה אליכם, ואני מקווה רק לטוב.
ככל הנראה פעם אחרונה מחיפה : שארלוט.
נ.ב: חלי, תצפי ממני לטלפון...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
