מחר אני הולכת לראות שומרת אחותי...האמת היא שאני לא יכולה להפסיק לחכות....
היוצעת של בית בירם הייתה מתמחה כשאני הייתי ביסודי בכיתה ד'. תמיד הרגשתי איתה פתוחה.
יש לנו שיחה קבועה פעם בשבוע. אבל זאת לא שיחה של "איך אני יכולה לעזור לך" זאת שיחה של "מה קורה?".
אנחנו פשוט מדברות, והיא גם מספרת על עצמה קצת שזה נחמד..
בכל מקרה, אני רק מבינה שהפחד שלי שייקרה משהו להורים שלי גדל.
השיפוצים בבית ממשיכים, ככה שאני ואחי ישנים בסלון כי החדר שלי ריק (צובעים אותו בצבע טורקיז. אני לא רוצה לראות לבן יותר!)
אני ממש מפחדת שאבא שלי ייפול מהסולם וימות או יישבור את הגב.
ואמא שלי שלא מפסיקה לרדת במשקל, אני מפחדת שיצטרכו לאשפז אותה.
היינו אצל הרופא שבוע שעבר והרופא שאל אותה מה המשקל שלה, והוא הכריח אותה להישקל.
הוא שאל אם יש לה בעיות אכילה. וואו אני ממש לא רוצה לשבת עם אמא שלי בבית חולים (ומשום מה אני מרגישה שזה קרוב).
אבל אני מבינה אותה. בימים האחרונים אני לא מסוגלת לאכול אחרי מה שקרה.
אחרי הטיול, חזרתי לתרופות שלי, מאז לא אכלתי.
אני רצינית, כבר יומיים לא אכלתי. ואני לא רעבה.
ואני ממש מפחדת, קבעתי תור לרופא...בלי שאמא תדע ...
ואין לי מושג אם זה נכון אבל אני לא רוצה להעמיס אליה. היא לא צריכה עוד סיבה בשביל להפסיק לאכול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
