ישבנו במרפסת שלו עם תה.
ורציתי שהוא יחבק אותי, אז הוא חיבק.
וכשהוא דיבר אז אמרתי שישתוק. והוא שתק.
אני ישבתי בין רגליו, והוא חיבק אותי.
עם סיגריה ביד, הוא ליטף את השיער שלי.
הוא גם אמר לי שזה חמוד התספורת החדשה.
ישבנו שעות וראינו איך השמיים מחליפים צבע.
ופשוט לא דיברנו.
בסוף הבנתי, שאני מתגעגעת למה שהיה.
כי היה כל כך מקסים, וחבל שנגמר.
אז החלטנו הכל, ולשכוח מכל מה שהיה.
והוא הכין לי ארוחת סטייקים טובה.
הגעתי למסקנה,
שכמות החברים הכי גדולה שהייתה לי.
פשוט נזרקה לפח.
אני לא מפתחת כלום.
אני רבה עם כולם.
אני כועסת על כולם.
אבל בעיקר, זה לא מה שמעניין אותי.
באמת שלא.
ואני בטוחה שיכעסו עליי כשיגידו לי את זה.
אבל אף אחד מהחברים שלי, כרגע, לא מעניין אותי.
אני חושבת, שעד שהמלחמה שנכנסנו אליה לא תעבור.
אני לא אשמור על קשר עם אף אחד.
בחיי, שאין לי סבלנות לאף אחד.
אני לא רוצה לדבר על שום דבר עם אף אחד.
ובאמת שאני לא עושה את זה.
סליחה עם אני מעצבנת, או לא רוצה לדבר.
אני מחכה שזה יעבור, וזה פשוט יעבור.