כל כך הרבה קרה כשלא הייתי פה.
דודה שלי נפטרה גם כן...קרוב משפחה נהרג בתאונת דרכים
מה לא עברתי?
הייתי בגרמניה, שתיתי, עישנתי, עשיתי טעויות
אני השנה רק עושה טעויות.
והאם אני כבר בן אדם?
אני לא.
אני נכנעת, יכול להיות שלא רואים, אבל אני מכופפת לאנשים כל כך.
כל כך אכפת לי מה יחשבו עליי.
אני חושבת שכשאני מסתכלת במראה כשאני מתאפרת אני פשוט לא רואה כלום חוץ מהמסכה שלבשתי.
ולחברים שלי אכפת ממני?
אולי הם יגידו שכן, אבל אני יודעת שאני את עצמי לא מעניינת.
אז מה זה משנה?
מה זה משנה לחיות ככה?
גם כשהבן אדם היחידי שאת באמת אוהבת...ואהב אותך.
מה קרה?
מה התהפך?
למה אני הורסת הכל?
יכול להיות...שאני פשוט מיותרת.
חברה שלי אמרה לי שאי אפשר לשנוא אותי.
אבל אני שמחה שיש לי חברים שיודעים לשקר.
כי נהייתי חלאה, ושקרנית, וזווווווווונננננננננננהההההההההה
The Only Exception?
אולי בחלומותי.
אני כבר מעדיפה לירות לעצמי בראש.
כי אני לא בסדר.
אני פשוט כבר לא בסדר.
מהנאה קטנה הפכתי לשנאה עצמית.
אין לי מצפון, אין לי נשמה יותר.
ואני כותבת את זה כשאני שואלת את עצמי "מה יגידו"
אבל לפעמים אני יודעת שאף אחד לא יגיד כלום, כי חוץ מלשתוק אין מה לעשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
