אני לא מהמדצ"ים, ולא מהצופים.
לובש חולצה כחולה, שרוך אדום, לא כפכפים.
באתי לשנות ולעשות מהפכה.
אני במובילים, אני בונה חברה. יו!
למדתי בזמן האחרון, שמשפחה, יותר חשובה מחברים. אי אפשר להחליף אותה או לבחור אותה. ובד"כ, לאן שלא תפנה, יהיה לך לאן לחזור.
הסמינר הזה שינה אותי, גרם לי להבין דברים טוב יותר, ולשלוט בצרכים ולהיות מאופקת יותר.
ירדתי גם קצת במשקל, השטחתה לי טיפלה הבטן(זה מה שהרוב אומרים).
התנועה, היא ערך חשוב מאוד אצלי, ואני חושבת שאני רוצה לעזוב בעיקר כי החברים שלי לא חושבים שזה "מחמיא" או תורם, או שהם לא תומכים בזה,
ולא אכפת להם מזה כל כך...
אני לא עוזבת, אני רוצה להוביל אחריי קבוצה, אני רוצה לחזור למשפחה הזאת כל טיול וטיול.
אני אוהבת אותם, והם אוהבים אותי.
הם המשפחה שלי.
ובקשר לאלה שקרובים אליי מבחינה גנטית, זה כבר סיפור עצוב.
יום אחד עוזבים, יום אחד נשארים.
השבוע במובילים היה השבוע היחידי שלא נסעתי או נזדקקתי לכסף.
אני יכולה להבטיח שעד שאני לא עושה מסיבת פרידה, אני לא עוזבת. תסתכלו על זה ככה.
יש לי ייסורי מצפון.
אני מרגישה שאני בן אדם רע, אני ממש מרגישה ככה.
וכואב לי בחזה, יש לי כובד בעיניים וכואב לי הראש כל הזמן, ואני מרגישה שזה מגיע לי. ואני לא רוצה לחשוב ככה.
אם לא הייתי יוצאת לטיול, אולי זה היה עוזר קצת יותר?
אם לא הייתי יוצאת לטיול? אולי הם היו מקשיבים לי?
היה לי כיף, אבל אני מפחדת מהדברים שיבואו אחרי הטיול.
אני מפחדת למות מייסורי מצפון, ומצד אחר אני מרגישה שזה מגיע לי. אני מרגישה שלי מגיע למות בייסורים, ולא לו.
אם יש מישהו שם למעלה, תפסיק הכל. הכל כואב ולכולם, והעצב שמסשתרע כאן בכל מקום רק הורג את כולם.
עצוב לי, אני עצובה. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
