חזרתי מהביקור התלת שבועי אצל הדוקטור מופתעת לטובה. בואו נגיד שציפיתי לזוועת עולם אחרי חודש של תשישות נפשית מהדיאטה והיכנעות מבישה לחריגות אקראיות. כבר חשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן להפרד ממנו לטובת שומרי משקל, אולי הגוף שלי צריך שינוי שיטה, אולי הנפש שלי צריכה קבוצת תמיכה.

וגם חשבתי קצת על חשבון הבנק, אני מודה (לא זול הדוקטור).

מסתבר ש:

1.ירדתי עוד 2 ק"ג (אנחנו עומדים על מינוס תשע!).

2. המשקל הביתי שלי התחיל כנראה לזייף, ועושה רושם שהוא חורג כלפי מעלה באיזה קילו וחצי.

3. ההרגשה המנטלית שלי התחילה כנראה לזייף, ועושה רושם שהיא חורגת כלפי מעלה בהרבה יותר.

אז בהחלט יצאתי מעודדת, ומחודשת מרץ לחזור להקפיד, ונחושת דיעה להפסיק להלחץ כל פעם שאני מרגישה שלא הולך לי.

והפעם גם חרגתי ממנהגי וקבעתי לנו סשן לשבוע הבא, ואם תמשיך מגמת הירידה אני אשאר אצלו לבינתיים.

שין תייג אותי. ואני, אני אוהבת משחקים (והנה ההסבר).

אז הנה חמישה דברים שלא ידעתם עלי:

1. יש לי רשיון נהיגה על טרקטור מגיל 15, מה שחסך לי להיות נהגת חדשה כשהוצאתי רשיון רכב.

2. בימי התיכון עבדתי שנתיים במסגריה של הקיבוץ. ידעתי לרתך ממש טוב.

3. בימי התיכון למדתי תופים. תופפתי סבבה, אבל לא משהו עם פוטנציאל לקריירה מקצועית. אבל היה נורא כייף.

4. בפעם הראשונה שעשיתי מבחני קבלה לממר"מ, לפני הגיוס, לא התקבלתי לקורס תכנות. במיונים בטירונות אמרו לי שאני יכולה לנסות שוב כי עברה יותר מחצי שנה, אז ניסיתי. ממילא ידעתי שאני אכשל. אז עברתי.

5. בטרק בנפאל הלכתי בלילה לשירותים המאולתרים של הגסט האוס שישנו בו, שהיו חור באדמה עם שלוש אבנים מסביב. נעמדתי על האבנים, אבן אחת החליקה פנימה, והרגל שלי איתה. לקח לי הרבה זמן, והרבה מגבות טבולות במים (לא היו מים זורמים בגסט האוס) לנקות את הנעל.. ובסיום הטרק זרקתי אותה. פסיכולוגית, לא יכלתי לנעול אותה יותר.

ועכשיו תורכם: דרוריתה, עלמק, זהותי, המעדומה, ויושב בתי הקפה. תנו פיסות מידע מעניינות ומפתיעות על עצמכם, ותעבירו הלאה