אם כבר אני בשוונג, מן הראוי להקדיש פוסטון עדכון לג'ינג'ון המוטרף והמתוק שמרשה לי לגור איתו.

תמורת סכום סמלי (אוכל, חיסונים וכו') הוא אפילו נותן לי לכרבל אותו, למשמש לו את הבטן הלבנה והרכה, למזמז לו את כפות הרגליים הספוגיות והוורדרדות, ולנשק אותו למוות כל פעם שהוא רק מתחיל להתנמנם ולהתגרגר.

ביום כיפור, צדיק שכמותו, הוא נתן לעוד כמה לסבלוגריות להתפנן עליו, חינם אין כסף. הוא כבר מובטח לו מקום בגן עדן.

זוכרים את התריס שהחולדה כירסמה, במרפסת השירות?

אז עכשיו זאת הטריטוריה של הנמר הקטן שלי, והוא מפטרל בה תוך חשיפת שיניים מאיימת. נראה אותה עכשיו באה להפחיד אותי, חע!

ג'ינג' אנד דה סיטי.

לאחרונה מקום השינה המועדף על הפוּצ'ון הוא לא אחר מאשר סל האופניים.

אני לא בטוחה שתמונה מצליחה להעביר עד כמה הוא חמוד כשהוא חורפ לו ככה, מכורבל, כמו סלסלת פיקניק קטנה ורכה.

זהו, טעימה קטנה של הממתקון הזה שישן לי עכשיו על יד שמאל (הקלדה ביד אחת כבר נהיית מומחיות שלי, ממש הלן קלר).

ושלא תבינו לא נכון, הוא יכול להיות קרצייה אמיתי כשהוא באטרף, ואני מאבדת את שלוות נפשי חדשות לבקרים, אבל אני שוכחת הכל כשהוא מתעייף ובא להתכרבל עלי בתחנונים מתפנקים (מכירים את טון היללות הזה, של "תרימי אותי, אני עושה פרצוף חמוד ויללות קטנות וצרודות"? כזה).

איך אפשר שלא?

אה ו, מוקדש באהבה לקיטקיטונת, שתמיד שואלת ומתעניינת.

את תמיד מוזמנת לראות אותו בלייב, כמובן