אמא שלי המאממת החליטה לפנק אותי במצלמה חדשה.

כבר הרבה זמן שאני רוצה מצלמה קטנה במיוחד, מה שנקרא אולטרה-קומפקטית, אבל עם כמה שפחות התפשרות על איכות הצילום.

אני מאוד אוהבת את המצלמה הנוכחית שלי (Olympus C-3020). היא משרתת אותי נאמנה כבר יותר מחמש שנים והיא ליוותה את הטיול האחרון שלי וצילמה אחלה תמונות. אבל היא לא קטנה, והיא צורכת ארבע בטריות AA מה שאומר שרוב הזמן אני לוקחת איתה עוד סט או שניים ספייר, מה שעושה את כל ההיסחבות איתה לדי מסורבלת וגורם לי להשאיר אותה בבית הרבה פעמים. והיא משתמשת בכרטיס זכרון שהוא יעודי לאולימפוס וכבר לא באמת בשימוש. והיא דגם מיושן אז הרבה פונקציות שהיום נמצאות בכל דיגיטלית חסרות אצלה (כמו ייצוב תמונה). ולוקח לה המון זמן בין תמונה לתמונה (עוד פונקציה של יושן הדגם). בקיצור, רציתי משהו חדש, עדכני, קטן ואיכותי שאני אוכל לקחת איתי לכל מקום מתי שיבוא לי.

אז אחרי שעשיתי קצת פישפושי אינטרטנט, קראתי קצת ביקורות, התיעצתי עם חברים והשוותי כמה דגמים (באתר המצויין הזה), נסגרתי על התלבטות סופית בין ה- Canon SD850 ל- Canon SD870.

למתעניינים, שני ההבדלים העיקריים בין הדגמים הם:

א. ל-850 יש זום שמתחיל מ-35 מ"מ בעוד שב-870 הוא מתחיל מ-28 (מה שאומר זוית צילום רחבה יותר, שזאת אופציה מועדפת מבחינתי וגם די נדירה במצלמות אולטרה-קומפקטיות).

ב. ל-850 יש עינית (view finder) ול-870 אין (מה שאומר צילום בעזרת מסך ה-LCD בלבד).

בסוף החלטתי שאני מעדיפה לוותר על הזוית הרחבה ולא לוותר על העינית. לא מצאה חן בעיני התלות במסך, אני זוכרת יותר מדי סיטואציות בהן הסתכלות במסך היא בעייתית, שלא לדבר על אובדן האפשרות לחסוך זמן שימוש של הבטריה, אפשרות חשובה מאוד בטרקים וטיולים ארוכים ללא גישה למטען.

אז הלכתי על ה-850.

כדרכי בקודש, אחרי קריאה מעמיקה של המדריך למשתמש והתעמקות בפונקציות שמעניינות אותי, שרבטתי לי פתק הוראות קטן ויצאתי לסיבוב צילומי נסיון. חשיפה, White Balance, מהירות צמצם, Metering. אני לא מבינה גדולה בצילום אבל יש כמה דברים בסיסיים שאני מכירה, ולמדתי שהדרך היחידה שלי להבין באמת איך כל דבר משפיע זה פשוט לצאת לצילומי נסיון. בדרך כלל, אחרי ההתלהבות הראשונית של לנסות את הכל, אני נסגרת על אופציה או שתיים שלדעתי הכי משפיעות על תוצאות הצילום שלי ואותן אני זוכרת.

אז הפעם עשיתי סיבוב אחד ברחובות העיר, ויום יומיים אח"כ בחוף הים. זה די פוסט נפרד, ההבדלים במצבי הצילום השונים וביטויים בתמונות, וקרוב לוודאי פחות מעניין למי שלא באמת חזק בעניין של צילום, אז אני אחסוך מכם.

מה שכן, מאותו בוקר צילומי חוף יש לי חוב ישן לקיטקיטונת.

אחד הכוכבים העיקריים של אותו הבוקר היה חתול שחור לבן שישב בחברתם של כמה מיושבי הבוקר הקבועים. כששאלתי אותם הסתבר שהוא לא קשור אליהם אלא לחוף, אבל הוא מאוד חברותי ונעים הליכות.

אחרי שהם הלכו הוא שוטט לו קצת לאורך המזח, ואח"כ בא והתיישב לידי על כסא החוף שאימצתי. ככה, כאילו אנחנו מכירים שנים, שיחקנו באותו ארגז חול ואכלנו מאותו המסטינג. חמוד.

אחותי הקטנה, אוהבת חיות מימים ימימה וסטודנטית לוטרינריה שנה ב', היא פרטנרית אוהדת לפיטפוטי חתולים וסיפורי מעלליו של פוּצ'פוּצ'וּל תעלול. את אחת משיחות הטלפון האחרונות שלנו ניהלנו תוך כדי שאני מנסה לנער אותו מכף הרגל שלי ומקטרת לה על זה (המיפלץ אוהב נורא לנשוך לי את הנעל בית, והוא נושך כזה חזק שזה עובר את הנעל ומכאיב). היא הציעה שאני אשפריץ עליו מים. הסברתי לה שהטריק הזה לא עובד עליו כי התולעון אוהב מים. בפעמים הראשונות שהשפרצתי עליו הוא קפץ אחורה בהפתעה, מנסה להבין במה מדובר, וברגע שהוא קלט שאני משפריצה עליו מים הוא הפסיק להתרגש מזה.

סיפרתי לה שהוא עד כדי כך אוהב מים שהוא מחכה באדיקות מחוץ לאמבטיה בזמן שאני מתקלחת וקופץ פנימה בשניה שאני סוגרת את המים (תוצאה של חינוך נוקשה ובלתי מתפשר, כי אם זה היה תלוי בו הוא היה קופץ פנימה מהרגע הראשון ונשאר שם גם תוך כדי שאני מתקלחת). מרגע שהוא שם יש ריטואל די קבוע - סיבוב קצר לאורך דפנות האמבט והעפת כל מה שיושב עליהם (למשל פקק אמבטיה ושלושה ברווזי גומי קטנים), החלקה אלגנטית לתוך האמבט ודישוש קצר לאורכה, ולסיום הוא מתיישב בנקודה מסוימת ופשוט מביט מהופנט בטיפות שנופלות מהברז, או בשלולית הקטנה שעוד לא התנקזה, או באלוהים יודע מה. אני בינתיים הולכת לחדר, חוזרת לאמבטיה, מסתובבת בבית, לא משנה. בכל רגע אחר של היום הוא הולך אחרי לכל מקום (או יותר נכון, הולך טיפ טיפה לפני בצורה שבה אני הכי הרבה פעמים אתקל בו וכמעט אפול).

אבל לא בזמן ההתייחדות עם האמבטיה, זה אשכרה זמן מקודש.

כנ"ל השיש אחרי שטיפת הכלים, כשיש עליו טיפות מים. או פנים הכיור כשיש בו כלים מלאים מים. שרוט לגמרי החתול הזה.

אחותי אמרה שכנראה אחד מאבות אבותיו היה חתול ביצות. וככל שאני חושבת על זה זה יותר מסתדר לי.

אז הנה חתול הביצות שלי ברגע של התייחדות עם האמבטיה.

אני מסתכלת על התמונות מהיום שהבאתי אותו והמח פשוט מסרב לקלוט שזה היה פעם זה..

אבל איזה חתיך הוא נהיה?!

שבוע שעבר התפרסמה הכתבה שלי על קזנקי והשבוע על בראכה.

ואם במקרה בטעות עוד לא יצא לכם, המלצה חמה על תוכנית הבוקר של אילן יקירנו. אחלה דרך לגלות ארוחות בוקר שלא הכרתם בעיר.