ושוב קטע בחסות דרוריתה, מעוררת התכנים הראשית בבלוגי הקט. והפעם פנינת יוטיוב לחובבי הביטלס:

(לינק, למקרה שהקליפ יעלם)

דרוריתה אהובתי שלחה את הקטע הבא במייל, ואני חייבת, פשוט חייבת, לשים אותו פה, רק כדי לוודא שכל אוהב חתולים באשר הוא יקבל מנה בריאה של שעשוע לפתוח איתה את היום.

יומן של כלב

8:00 : בונזו! הדבר שאני הכי אוהב!

9:30 : נסיעה באוטו! הדבר שאני הכי אוהב!

9:40 : טיול בפארק! הדבר שאני הכי אוהב!

10:30 : מלטפים אותי! הדבר שאני הכי אוהב!

12:00 : קיבלתי עצם! הדבר שאני הכי אוהב!

13:00 : שיחקתי בחצר! הדבר שאני הכי אוהב!

15:00 : כשכשתי בזנב! הדבר שאני הכי אוהב!

17:00 : ארוחת ערב! הדבר שאני הכי אוהב!

19:00 : נתנו לי לשחק בכדור! הדבר שאני הכי אוהב!

20:00 : וואו! ראיתי טלוויזיה עם האנשים! הדבר שאני הכי אוהב!

23:00 : לישון על מיטה! הדבר שאני הכי אוהב!

יומן של חתול

יום מספר 947 בשבי: השובים שלי המשיכו לענות אותי עם חפצים מרצדים מוזרים.

הם סועדים ברעבתנות בשר נא, בזמן שאני ושאר האסירים מקבלים סוג של גרגרים יבשים. למרות שאני מוחה בבירור נגד הקצבת המזון, אני חייב לאכול כדי לשמור על הכח שלי.

הדבר היחיד שמחזיק אותי זה החלומות על הבריחה.

בניסיונות להגעיל אותם, אני מקיא על השטיח שוב.

היום ערפתי את ראשו של עכבר וזרקתי את הראש לרגליהם, בתקווה זה יצליח להכניס פחד ללבבות שלהם, מכיון שזה מראה בבירור את היכולות שלי.

למרות זאת, הם בסך הכל העירו הערה מתנשאת על איזה "פנתר קטן" אני, הנבלות.

היתה סוג של אסיפה של משתפי הפעולה שלהם. הכניסו אותי לבידוד לאורך כל הפגישה, אבל יכלתי לשמוע את הקולות והריח של האוכל. הצלחתי לדלות שהמאסר שלי היה מכורח "אלרגיות". אני חייב ללמוד מה זה אומר, ולנצל את זה לטובתי.

היום כמעט הצלחתי להתנקש בחיי אחד המענים שלי על ידי הסתובבות סביב רגליו כשהוא הולך. עליי לנסות שוב מחר, אבל בקצה המדרגות.

אני משוכנע שהאסירים האחרים הם שטינקרים עלובים.

הכלב מקבל פריבילגיות מיוחדות. הוא משוחרר לעתים קרובות, אך נראה מרוצה בהחלט לחזור. הוא בלי ספק מפגר.

הציפור כנראה שתולה. אני מסתכל עליה מתקשרת עם השומרים על בסיס קבוע. אני בטוח שהיא מדווחת על כל צעד שלי. השובים שמו אותה בתא מוגן ומוגבה, אז היא בטוחה, בינתיים..

* * * * *