זה כלכך מגניב להיות אנמית.
למרות שאני לא נראית כמו ילדה כזאתי שאם יעשו לה POKE אחד קטן, היא פשוט תתעופף XD [אוח הלוואי וכן. זה נורא מגניב. נוטוב, לא אשמתי, ראיתי יותר מדי סרטים מצויירים '-'].
אז הצטרפתי חזרה לאגודת האנמיות של ארישה ^_^
ופוסטיומולדת כבר לא יהיה. אני רק אומר שפשוט הגעתי לביצפר באווירת דיכי וברגע הראשון שליאור פשוט הכריזה שישלי יומולדת, יצאתי מהכיתה בוכה. '-'
וכשהתחילו לשיר לי, בכיתי עוד יותר. הגעתי למסקנה שאני אוהבת צומי, אבל לא צומי של יומולדת. לא מכל הכיתה, זתומרת. רק מחברות.
מה גם, שאמא שלי ואחים שלי בכלל שכחו שישלי יומולדת אז אפילו לא טרחתי להזכיר להם. נחמד שאמא שלי נזכרה לסמס לי רק ב8 וחצי. אבל ענת וקטיה זכרו 3>
אולי זה בגלל שאני פשוט לא אוהבת את היומולדת שלי בגלל זה היום שבו נועמטרד הגיעה לעולם [בדר"כ ברגעי רחמים עצמיים מוגברים זה נאמר], או שזה פשוט קשור בזה שאני חוגגת יומולדת בלי סבתא ודודה שלי. אני לא יודעת, אבל זו בהחלט השנה הראשונה שלי.
מחר אני נאלצת להגיש תרגיל בספורט;; שירן ואני חרשנו שבוע וחצי וכל השרירים שלנו תפוסים [בעיקר באזור התחת]. שבוע וחצי פחות שעה מכל יום אימונים של מימוש עקרונות אגודת הפאטמות, שכוללים פיטום במיץ, עוגי, פופקורן, סמינט ובמבה. הידד לפאטמות D:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Shunkerbell ;D