אני תוהה למה אני עוד בישרא XD לעדכן בלוג זו אחריות כלכך כבדה XD

בע לאמשנה עכשיו~ לתמצת נועמ, לתמצת. ><

שיעורי מת' קקה. מהסיבה הפשוטה.. שלקחו לנו את שמעונצ'אן ותרמו אותו לכיתה מדעית ;-; במקומו הביאו לנו איזו.. לילי אחת.

ואני שונאת את הגישה שלה. זה דיי אירוני לי שהיא לא אימהית כמו שמעון [נו, אבהי.. סבאי.. לאדעת]. במיוחד בגלל שהיא חזרה מחופשת לידה.

שמעון למשל, לא היה צריך להתייחס לבעיות משמעת. היא- כן. למרות שהאמת, זו לא בדיוק אשמתה.. היא נפלה משומקום על כיתה שכבר התרגלה ונקשרה למורה אחר, אז ברור שתהיה השוואה בין שני המורים.. |: אבל זה לא משנה הרבה, כי מה שחשוב לי זה הגישה והדרך בה המורה מעבירה את החומר. ולהוציא תלמידים מהכיתה כי אינלהם מחשבון? שמעון לא היה עושה אתזה.

איך איילת אומרת, שמעון היה "כמו סבא" בשבילה. גמני הרגשתי את אותה ההרגשה..

ובחיי, החרשנים האלה כלכך לא צכים אותו! לא שאנחנו 3 יחידות של טפשים, אבל שמעון היה מעביר לנו את החומר כלכך טוב;; אולי באמת מישו ידאג לכך שהיא תחזור לחופשת לידה? P:

ואולי אני באמת מיועדת למדעית? XD [זתומרת, לא מבחינת ציונים והשגים לימודיים. אני טיפשה, אהמאהמ. אפטר אול.]

את ההפסקות שלי כולן אני מבלה שמה. נוטוב, לפחות החברות שלי הן גאונות ואני גאה בהן P:

בוהו, הכרתי את האוטאקואית הראשונה בגולדה O:

אבל היא מסרבת בתוקף להיות אוטאקו צ'אן. >:

אני תוהה אם יאוייפובית שכמותי צכה לרשום "יום יבוא ואני אגרום לה לצאת מהארון" XP

הגעתי למסקנה שמבחנים בתיכון זה לא צחוק. X:

באנגלית וערבית אינלי בעיות. אמנם במבחן באנגלית קיבלתי 80 ובאנסין שלו 100 אז הציון יהיה 90, אבל בהכתבות ובעבודות הגשה.. ~מחפשת עץ כדי לטפוטפו עליו~ כן, גמלי יש את בעיית הטפוטפוטפו. ואני מסוגלת להשתגע כשאני לא מוצאת עץ/משו שעשוי מעץ בקרבת מקום @@

אבל ביולוגיה, פיזיקה.. |חבול|

אני כלכך הולכת להיכשל במבחנים האחרונים. X:

ולשון.. '-' זו רק אני שמרגישה נהדר במהלך הבחינה ופתאום חוטפת 75 לפרצוף? X_X המבחן הבא בלשון הוא ביומראשון, ואני הולכת להצליח בו >< [טפוטפוטפו ._.]

וכן עודדתי את רוחה של ליצ'אן 3> מוחעחעחע, שיחות עידוד קוליות ב12 בלילה זה כיף 3<

לראשונה בחיי התנדבתי~ והאמת, זה אפילו נחמד ^^ במיוחד כשמסדרים לי מקום השמה כמו המתנ"ס השכונתי שאמא שלי עובדת בו ואת אחת האחראיות על המועדונית אני מכירה מילדות, ואת השניה אני פשוט אוהבת כי היא ממש נחמדה XD ולא בגלל שהיא מציעה לחתום לי גם על שעות שאני לא עושה בהן כלום XDDD [נו, אמא לא מרשה לה XD גמני לאממש האמת XD]

אז אני עוזרת לתלמידי יסודי בשיעורים.

מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שלי במקום, נצמדתי לילדה אחת, א'ניקית, שהתברר שהיא קצת היסטרית וקצת חושבת שאם היא לא מצליחה לכתוב זה סוף העולם XD היא הייתה ממש חמודה ועזרתי לה לכתוב על שבלול קטן ושבלול גדול שעוזרים אחד לשני 3: הוי כמה שאני לא זוכרת איך מנקדים.

גאד, כלכך מוזר לי לראות שילדים לא יודעים קרוא-כתוב שוטף בעברית O.O  כנ נועמ, היא בכיתה א' XP

ולסיום~ מזלטוב למאאאיצ'אן יקירתי לרגל יום הולדתה D: מתגעגעת למאי. ;;

לילהטוב~

~פוסט חפירה דכאוני לגמרה, לסגת~

וול, זה לא הולך להיות פוסט סיכום 2007, אבל אם הייתי צכה לעשות דבר כזה- שנה חרא.

שנה שבה איבדתי את סבתא שלי. כך שמבחינתי.. שנה חרא.

דבר טוב שקרה לי השנה? הופעה של ט"ה~ ומקלחת השרדות מגניבה ב11 בלילה עם קנקן מי תמי 4 רותחים וצלחת קורנפלקס~

ויופי ששישלי בלוג.

עכשיו יש לי איפה לפרוק.

עכשיו אני אפרוק הכל.

אם יש דבר שהכי מכאיב לי, זו הדרדרות.

אם יש דבר שבאמת באמת גורם לי לרצות להתאבד, זה לראות אנשים, בין אם הם קרובים אליי ובין אם לא- מדרדרים ומאבדים כל תמימות שאי פעם הייתה בהם.

ונמאס לי לגלות סודות אפלים / דברים רעים שלא ידעתי - על אנשים שיקרים לי. או על אלה שלא חשבתי שזה נכון לגביהם.

קורה לי הרבה שאני מוצאת את עצמי לוקחת בנאדם מסוים ומתחילה לחשוב עליו. במקרים הטובים, אני מנסה לנחש את המזל שלו, ופורסת מולי את כל האפשרויות, ולרוב אני צודקת.במקרים הרעים, אני מנסה לחשוב מה הבנאדם הזה ניסה ומה לא.

והגעתי למסקנה הנחרצת הזו: במדינה המחורבנת הזו קשה למצוא תיכוניסטים שלא ניסו בחיים שלהם לעשן. או שלא התנסו בדברים אחרים. ואין דרך חזרה, כי זה כבר נעשה.

כמו שאמרתי לליאור, "יש בי אחוז גבוה של מוסר". שאני מפזרת לכל עבר -_- ובאמת שאסור לי. אבל זה בלתי נמנע.. ומי שמכיר אותי טוב יכול לדעת בדיוק איך אני מגיבה.

נו, ברור שאנשים יחשבו שבשלב מסויים אני אשבר ואקח. כי ככה זה נהוג, כי ככה עושים כולם, כי זה מה שמקובל בחברה הישראלית ה[תכניסו כאן כל קללה אפשרית].

חע. אם אני באמת אצטרך להוכיח את עצמי, אני מוכנה לחרוט על היד את המילים "אני לא אכנע". בינתיים, אני ממש מקווה שאני לא אצטרך לעשות דבר כזה.

ואם עברתי את החטיבה כשהריאות שלי בוהקות- גם את התיכון אני אעבור בלי שום כתם של זפת עליהן. אני לא טיפוס שנכנע ללחץ חברתי. אני תמיד עושה את ההפך, כמו שאבא שלי אומר. הוא קורא לזה שונה.

ולמה אני לא אכנע ללחץ חברתי? כי להיות מקובלת בין אנשים חסרי ערך זה איך לומר.. לא מעניין אותי.

אם אני אנסה, לא תהיה דרך חזרה. זה פשוט יהיה "ניסיתי", "עשיתי אתזה". וזה לעולם לא יקרה. אני אמות עם ריאות נקיות, ומצדי שינדו אותי מכל חברה אפשרית. ממילא לא תכננתי להישאר במדינה הזו ולהיות חלק מהדור המזוהם הזה.

והיא אמרה לי שהיא לא, כמובן אחרי שהתנהגתי אליה כמו "דודה פולנייה". אני בטוחה שזה מה שגרם לה לעשות אתזה, כי אני המעיקה פה. אבל זה כבר טבוע בי, ואת המוסר שלי אני כופה על אחרים >> אבל היי, על פי התאוריה שלי- ממילא לא הייתי אמורה להיות חלק מהדור הזה. והלוואי והייתי נולדת לפני 22 שנה, באמת.

לי לא משנה איך יאמרו לי אתזה, בגלוי או שפשוט לא יאמרו לי ואני אאלץ לגלות אתזה בדרכים עקיפיות ולא מרצוני. אבל אני חייבת לעבוד על עצמי- אלה החיים שלהם, אלה המעשים שלהם, שיעשו מה בראש שלהם. מבחינתי- דברים לא ישארו אותו הדבר, איפושהו בתוך הלב שלי. איפושהו בתוך הצימוק הזה, תישאר מין צלקת כזו של בגידה. אולי אני מייחסת לזה חשיבות גדולה מדי ומגזימה, אבל זו התחושה שלי. ככה אני מרגישה במקרים כאלה. אבל לפי החשיבה שלי- חברים לא רק קיימים כדי להיות איתך ברגעים הכיפיים של החיים, הם קיימים גם כדי לשמור עלייך ולהיות איתך ברגעים הפחות נעימים.

אני רוצה לעשות משו בעניין. אבל אני פשוט מפחדת, להיות אני כנראה.

כשאני אזדקק לזה- אני פשוט אלך להרטיב את הכרית. זה עוזר וזה משחרר.