בא לי לכתוב כאן מילים מלאות משמעות, כמו שכבר מזמן לא כתבתי.
אבל אין מילים כשאין הרבה משמעות, החיים נראים נפלא, זורמים היטב, וצה"ל מנוון בדרכו הקסומה את שארית מנת המשכל שלי.
קצת עצוב לי שהמקום שלי כאן נופל לו לאט בגלל חוסר בזמן או השראה מצידי.
אני סוף סוף יודעת לחיות שוב, אבל שלא כמו פעם, כבר מאוד מתקשה לכתוב על החיים האלה.
אין לי שום כיוון או מטרה, או משהו לשאוף אליו, משהו שיעסיק אותי, החיים כרגע הם מקום עבודה, מיטה חמה ושידור חוזר ביום שאחרי.
ומישהו שעושה לי קצת שמח.
אין לי שום רגש מובהק, אבל אני מחייכת די הרבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
