|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 איש ההסעות והמיניבוס האחרון
נעדרתי לאחרונה מלכתוב כאן בשל השינוי במסלול מסעותי,
שעברו לתחבורה בכבישים ומחוזות רחוקים , אך לבסוף חזרתי לנסיעה באותה הרכבת האגדית.
בשעה 18:10 עמדתי בטרמפיאדה וההמתנה הרגילה החלה , אך הפעם הסיפור שלי מתחיל קצת לפני.
אותו יום חמישי החל כשקמתי מהמיטה במגורי השומרים , אי שם בבסיס במרכז הארץ. הרגשתי משהו מוזר בראש ונזכרתי ששוב השתמשתי ברובה בתור כרית.
אכן טעות נפוצה.
חיפשתי מעיל כלשהו אבל כולם היו ספוגים לחלוטין במים מהשמירות בלילה של אתמול , אשר היו ללא כל ספק הקשות מכולן.
סיפורן עשוי לעלות על הכתב באחד הימים.
דיברתי עם הסמל תורן , אותו השומר שהיה לשומר מנוסה , השומר המנוסה שהיה לשומר בכיר , והשומר הבכיר שנהיה סמל תורן. זהו גלגל החיים.
והוא אמר דברים רבים על שמירות ונהלים והסעות.
יצאתי לדרכי ללוות את אותו נהג האוטובוס המנוסה בדרכים הרבה יותר ממני , סיפוריו רבים וחוכמתו גדולה.
עם צלחת של שני מעדני דני , שלוש ביצים , ושוקואים שמראים את השעה הנוכחית עליתי לרגל במדרגות האוטובוס , ונסענו לאי שם לגרור לבסיס את החיילים.
בדרך הנהג סיפר אודות העתידו הצפוי בתור נהג מנופים , ואת הפיכתו ההדרגתית למולטי מליונר.
אך בעצם כל זאת לא רלוונטי כלל לעיקר הסיפור.
לאחר שחזרתי נשלחתי לתורנות הייצוגית של העברת הפלסטיקים במכונת הפלסטיקים. אותה המכונה המאשרת את איכותו של אדם לפי הפלסטיק שהוא נושא על צווארו.
זכיתי בעצמי לפלסטיק מצויין , ועם זאת המכונה לא רכשה לי כבוד רב.
מכוניות רבות עברו שם , ונהגיהן מציגים לי פלסטיקים להעברה. ועוד וכחנים רבים שטענו שהפלסטיק שלהם טוב מספיק בשביל לעבור , אך היה ברור לכל שהם טעו.
ועוד ביושבי שם עם הכומתה הופיע מאחור נהג הסעה חדש שביקש אישור הסעה לבסיס. הוא סיפר שמאז ומתמיד אנשי הבסיס לא נותנים לו אישור ,
ועל כן זוכים החיילים לגורל אכזר של הסעות.
בהיותי איש נסיעות , הסעות ורכבות הבנתי מיד במה מדובר , וקראתי לאיש הקצינתו האחראי על המדובר , והוא כמובן אישר את העניין.
אותו איש הסעות בירך אותי לשלום. לא ידעתי מה עלה בגורלו בדרכים בהן הוא המשיך.
ועוד המשיכה השמירה ומלחמות הביורוקרטיה תמו , וכבר אנשי השמירה חיפשו איש גפן שישב עם תאנתם , ומובן שהגיע לבסוף.
יצאתי מיד אל הדרכים הממתינות לי בדרכי אל היעד הסופי.
התחלתי ללכת לכיוון הטרמפיאדה , והגעתי לשם כבר בשעה 18:10 , כפי שסיפרתי בהתחלה.
ידעתי שעל אף השמועות לחמשו"ש שרווחו באותו הזמן , לא אצליח להגיע לרכבת הקרובה , מאחר וגם כאשר אני יוצא ב 17:00 אני לא מצליח להגיע אליה.
איש האינטגרלים הסביר לי באחד ממסעותי ימים שהפונקציה המחשבת את זמן הגעתך ליעד היא מונוטונית , כלומר , אם איש א' יצא לפני איש ב' אל היעד בדרכים,
לא ייתכן שאיש ב' יגיע לפני איש א'. [בהנתן שמדובר בשני אנשי רכבות מנוסים].
ועל כן נפלה רוחי באותה העת של המתנה בטרמפיאדה.
הפעם היא הייתה עויינת פחות באופן משמעותי , אך ידעתי שזאת בגלל שרוב האנשים כבר נסעו משם , דבר שהגדיל את הסיכוי שלי להגיע אל רכבת כלשהי.
אך הטרמפים שעברו במקום היו למקומות חסרי תועלת בעליל.
מרחוק ראיתי את אנשי השמירה שהחליפו אותי במקומי הקבוע בהעברת הפלסטיקים , ואת אותם השומרים בעמדות , וידעתי את הסבל שלהם.
הרמתי את מכשיר הטלפון הנייד להזמין מונית שתוציא אותי מהמקום שכוח האל המדובר , בסיס במרכז הארץ שלא מתחבר לאף רכבת רלוונטית,
תכנון שבבירור נועד להגביל את כוחי שידוע כשימושי בעיקר בקרב רכבות ותחבורה ציבורית.
ובעודי מחייג את הספרה הראשונה , הופיע מולי אותו איש הסעות אגדי , במיניבוס לבן וגדול.
הדלת נפתחה מולי , והאיש צעק - "מה נשמע חייל? תודה רבה על האישור שהשגת לי! אתה רוצה להגיע לת"א האוניברסיטה?"
נדחפתי מיד עם עוד רבים אל תוך המיניבוס ונסענו בדרך אל החופש. השעה הייתה 18:20 וידעתי שלא אגיע לרכבת של שש , אך הרגשתי ניצחון לוקאלי אך גדול.
המיניבוס הוביל אותי אל התחנה הידועה כתחנת הסטודנטים , ת"א האוניברסיטה ומרכז הירידים.
אותה תחנה של סיפורים רבים וחוויות ארוכות , ושוקו שעולה 9 שקלים במכונת קפה מקולקלת.
הלכתי במסדרון הצר והארוך מתחת לאדמה עם לוחמים רבים שניצחו , אולי אפילו יותר מהנצחון שלי. מביניהם אותם שומרים אגדיים שלחמו להגן על הבסיס,
וכנראה שאיש לא ידע על כך לעולם.
נשמע הכרוז המשעמם שידעתי לדקלם כבר את מילותיו , אך הבחנתי פתאום שהוא מקריא את התחנות של הרכבת שאני נוסע בה תמיד , לרציף מספר 2.
התחלתי לרוץ אל מכונת בדיקת הכרטיסים , ובזמן שהוצאתי כרטיס מאוסף הכרטיסים שלי נזכרתי במכונת הפלסטיקים ששמרתי עליה באותו היום.
הבנתי שמכונת בדיקת הכרטיסים של הרכבת גרועה באותה מידה כשהכרטיס מב"ש צפון לת"א מרכז עבר את הבדיקה בת"א האוניברסיטה.
רצתי במעלה המדרגות והכרוז המשיך לכרוז כריזות רבות על רכבות ואנשים ופסים צהובים.
שם פגשתי את האיש המרחיב בדיבור ואת המפקד לעתיד שסיפרו שהם עוד ממתינים לרכבת , והם יצאו מהבסיס ב 4.
המתנו עוד כ10 דקות לרכבת , שהספיקו לספר את הסיפור שלי בקצרה על השיטה המקצועית ביותר שתועדה אי פעם להגיע מהבסיס לרכבת.
הרכבת של 6 הגיעה לבסוף ב 18:31 , איחור התחלתי של כחצי שעה , אך עוד היינו אופטימיים , כי אם הרכבת תמשיך לנסוע במהירות הגיונית נוכל להגיע
באיחור של כ40 דקות בלבד , וזהו איחור לא גדול כל כך עבור רכבת ישראל. אך כרגיל תקוותנו לא התממשו והרכבת אחרה בכ50 דקות , אך הגיעה לבסוף.
האיש המרחיב בדיבור הרחיב בסיפוריו על מסעות ותשחצים ותשבצים , וכן על טורים בעיתונים מעגליים. לא הבנתי רבות מדבריו,
אבל ככל הנראה נובע מהם שלעיתים הדרך חשובה יותר מהיעד. אולי אפילו הרגשתי את זה הפעם, אך כדי להבין את זה באמת אולי צריך לחכות,
עד הנסיעה הבאה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
איש הרכבות