אני מרגישה שהוא לוקח אותנו כמובן מאליו
או שאולי פשוט לא אכפת לו.
אני מרגישה ככה בגלל שאני היחידה שמתקשרת
וקובעת מראש פגישות
בגלל שאני היחידה שאומרת לו שאני אוהבת אותו שאנחנו מדברים בטפלון
ורק אם אני אומרת לו, שניה לפני שהוא מנתק, שאני אוהבת אותו אז הוא מחזיר לי "גם אני"
שאני איתו אז רואים שהוא אוהב אותי
אבל זה שאני רחוקה ממנו לא אומר שהפסקנו להיות זוג
והוא אף פעם לא יוצר איתי קשר שאנחנו בבתים נפרדים.
ואם יוצא שאנחנו מבטלים פגישה אני בהתחלה עצובה על זה אבל אז אומרת לעצמי
שיש לנו את כל הזמן בעולם ביחד
אבל הוא לא עצוב על זה בכלל...
כאילו לא איכפת לו אם ניפגש או לא?
אנחנו נפרדנו אולי איזה 3 פעמים
וכל הפרדות באו ממנו
ואני, אפשר להגיד, "נלחמתי" על זה שנישאר ביחד
ובסופו של דבר באמת אחרי יום כבר היינו שוב זוג.
אבל לא נראלי שאם הפרדה תבוא ממני זה יהיה אותו הדבר.
הוא פשוט לא יעשה כלום כדי שנמשיך להיות ביחד
אני לא רואה אותו מנסה לעצור את זה. וזה נורא פוגע בי
כי זה נראה כאילו לא אכפת לו מה יהיה איתנו.
אז כל הדבריםן שהוא אומר לי שבעתיד נתחתן ויהיו לנו ילדים ובית ביחד
כל זה זה סתם?
ואני לא רוצה להפרד ממנו
אבל אני גם כן רוצה בזה מאוד.
כי אם באמת לא אכפת לו אז אני לא רוצה להיות איתו
אבל אם אני מבינה אותו לא נכון
והוא באמת יוותר ולא יעשה כלום
אז איבדתי אותו...
מה לעשות?
צריכים לדבר על זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: